הדבשת של יונית לוי
"זה חייב להיעצר", צייצה השבוע יונית לוי, מגישת המהדורה המרכזית של חדשות 12, נגד ההסתה "הפרועה" המופנית לטענתה כלפי ערוץ 12, ואז הוסיפה: "האויבים שלנו הם בחוץ, לא בפנים". בהתחלה קראתי רק את החלק השני של הציוץ, ולרגע התרגשתי כל כך לראות איך מי שמבקרת את נתניהו כבר שנים כאילו היה סינוואר היהודי חוזרת בה ומבינה סוף סוף שאיננו אויבים ועלינו להתאחד, עד שהחלק הראשון של הציוץ הזכיר לי: הגמל לא מסוגל לראות את הדבשת של עצמו.
לוי אינה היחידה שהזדעקה השבוע אחרי אירוע זריקת בקבוק התבערה לכיוון ביתו של בעלי הערוץ, דוד ורטהיים. אלו היו גם דפנה ליאל, עמית סגל, עדי זריפי, תמיר סטיינמן ועוד רשימה ארוכה של עיתונאים מהערוץ שנזכרו לנאום נגד הסתה ובעד אחדות. "אנחנו אחים", הם ניסו למכור לי את המסר המתוק בעיניים כואבות, "זה עלול להיגמר בדם". ובכן, אני לגמרי נגד זריקת בקבוקי תבערה מכל סיבה שהיא, אבל אני גם ממש נגד צביעות.
בשנה שעברה עיתונאי הערוץ הזה בדיוק היו מחרחרי הריב הכי גדולים בישראל. אלו שהתסיסו את המחאות נגד הרפורמה, שהקדישו פאנלים מבוקר עד לילה להאשמת מחדלי הממשלה (ואנחנו מדברים על העידן שלפני שבעה באוקטובר, כן?). אלו שלא הפסיקו לגנות את נתניהו (ועדיין מגנים), שחילקו את ישראל לימין ולשמאל, שהדירו (ועדיין מדירים) קבוצות שלמות מהציבור, אלו שליבו (ועדיין מלבים) שנאת חרדים, אלו שגרמו לציבור שלם לדהור היישר לזרועותיו של ינון מגל רק כי הרגישו שאף אחד לא רואה אותם. הם מעיזים לדבר על אויב מבפנים?
רק לפני שבועות ספורים חטופה ששוחררה התארחה בתכנית בקשת 12 ואמרה על נתניהו "אני יכולה לירות בו במצח". ערד ניר השווה בעבר בין סמוטריץ' ובן גביר לחמאס. אמירות כאלו הפכו לשגרתיות באולפני ערוץ 12 ולא זעזעו במיוחד את אותם העיתונאים שמזדעקים כעת. כנראה שכשלא מדובר בבוס שלכם - הסתה היא דווקא לא דבר כל כך נורא.
יונית לוי, צילום: פלאש 90. הדס פרוש
מרד לאומי
לעבור בנק זה לא סיפור קל. לא יצא לי לנסות עדיין, אבל אני יכולה רק לתאר לעצמי את הבירוקרטיה הכפולה: גם זו שדרושה כדי לעזוב את הבנק הנוכחי, וגם זו שנאלצים להתמודד איתה כדי להצטרף לבנק חדש. אם אתה מרוצה מהבנקאי שלך ומהתנהלות הבנק באופן כללי זה קשה עוד יותר. ובכל זאת, על פי הודעה שפרסם ינון מגל (שאי אפשר להסתמך עליה כמקור מידע מהימן, ועדיין) כ-5,000 לקוחות עזבו את בנק לאומי בתקופה האחרונה בעקבות "החרם" על ערוץ 14.
אין סיכוי שמישהו בבנק לאומי צפה מראש את המתקפה שתופנה כלפיהם בעקבות ההחלטה לפרסם את הקמפיין בכיכובו של עומר אדם בכל הערוצים מלבד ערוץ 14. אין מצב שמישהו תיאר לעצמו את כמות ההודעות שיקבלו הבנקאים, את שלטי החוצות שייתלו ברחובות נגד הבנק, את התמיכה האדירה שיקבל מגל בעקבות מונולוגים קצרים בשידור "הפטריוטים". מגל הוכיח לאחרונה את כוחו העצום ואת היכולת שלו להניע את הקהל מעבר למסך הטלוויזיה. מרשים, אבל גם קצת מפחיד.
אני מעריכה אנשים שהולכים אחרי האידיאולוגיה שלהם ומוכנים לוותר על נוחות לטובת מטרה נעלה יותר, אך האם כל אלו שנלחמים נגד בנק לאומי באמת מאמינים שמדובר במאבק הכי חשוב וגורלי כרגע? אם לא, מפחידה אותי המחשבה שמגל גורר אחריו עדר של ציבור מעריץ ותמים שיעשה כל מה שיגיד לו. ואם כן, מטריד אותי כישרון השכנוע של מגל, אותו מגל שמכנה את שאר הערוצים "ערוצי התבהלה" ומעודד הסתה נגדם. לכאן או לכאן, כולי תפילה שגם הצופים הנאמנים של ערוץ 14 יצליחו לקחת את מגישם הנערץ בעירבון מוגבל.
בנק לאומי, צילום: Yonatan Sindel/Flash90
ביי גיא
בשנה האחרונה ערוץ 13 נמצא בשעתו הקשה ביותר, מכל הבחינות. גל העזיבות, הירידה ברייטינג (אפילו עם "האח הגדול" המצליחה), המאבק נגד המנכ"לית, נדמה שכל מה שהיה טוב בעבר משתבש כעת. חוץ מדבר אחד: גיא לרר. מגיש תכנית "הצינור" לא מאכזב גם אחרי יותר מעשור (לא ברצף), וממשיך לחזק את המותג המוביל של רשת 13 - הוא בעצמו.
נתוני הרייטינג שמשיג לרר הם לא הנתונים שרגילים לראות בערוץ. הם כמעט נושקים לאלו שמשיג הריאליטי שלהם בפריים טיים, ומצליחים לעקוף אפילו צמד מגישים כרישים כמו אברי גלעד (פעם של 13) ויאיר שרקי. לרר הצליח להפוך את עצמו גם למגיש נאהב וגם לפעיל חברתי שהציבור מאמין לו ומאמין בו. נכון לעכשיו, ובלי הרבה תחרות, הוא המוצר הכי נחשק בחנות המכולת ההולכת ואוזלת של 13.
אם מישהו בערוץ 12 רוצה לחסל את המתחרה סופית (לערוץ 14 אין הרבה סיכוי, כנראה), כבר בתקופה הקרובה לרר יקבל הצעת מחיר שמנמנה למעבר. תכנית בשעה מוקדמת יותר, תנאים טובים יותר, אולי אולפן יפה יותר. אם לרר יהיה חכם הוא יקפוץ על ההצעה ויציל עצמו כמו שעשו רבים וחכמים לפניו. אך עם עקרונות כמו שמציג מגיש תכנית "הצינור", יש סיכוי לא קטן שיחליט לבחור בנאמנות.
גיא לרר, צילום: Yonatan Sindel/Flash90