50 גוונים של ניתוק
מה יעשה רב חובל כשהוא מרגיש שהספינה טובעת? ההיגיון יציע להזעיק עזרה, להתפצל לסירות הצלה, אולי לחתור מהר יותר. אם תשאלו את חברי דירקטוריון חדשות 13, נדמה שהפתרון הוא לזרז את הטביעה. בשנה האחרונה היינו עדים לשקיעתו המהירה (והמרירה) של הערוץ שהיה בעבר מתחרה מוביל לערוץ 12 והיום חוגג ניצחונות קטנים על ערוץ 14 - שהיה עד לא מזמן מחוץ לתחרות. בזה אחר זה נטשו את הערוץ עיתונאים מובילים (שחלקם הגדול ישוב למסך שלנו ב-30.6, עם עלייתו של ערוץ I24NEWS), נשרו בכירים, התחלפו מנכ"לים והרייטינג צנח - אך ההנהלה הגבוהה לא חרגה מדרכה.
היום (ה') הכריזו בדירקטוריון חדשות 13 על מינוי חדש למנכ"לית - יוליה שמאלוב ברקוביץ', לשעבר יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו וחברת כנסת. שעות ספורות לאחר מכן שיגרו עיתונאי ועורכי הערוץ מכתב תוקפני וחסר תקדים, ובו כלולים המשפטים הבאים: "המהלך שאתם מובילים מסכן את יציבותה של חדשות 13 באופן חסר תקדים ועלול לגרוס בתוך זמן קצר לקריסת הבית על יושביו", "ההחלטה הבלתי סבירה שקיבלתם היום בחופזה, תירשם על שמכם לדיראון עולם, כאחת האפיזודות השחורות בתולדות התקשורת הישראלית".
אין לי כוונה לפסוק האם חברת הכנסת לשעבר ראויה או לא ראויה, עיתונאית או לא עיתונאית, והאם מדובר במינוי שיכול היה לצלוח בערוץ אחר, אך דבר אחד ברור מהמכתב - חברי הדירקטוריון מנותקים לגמרי מהערוץ. בחירה במנכ"לית שעובדי הערוץ כל כך מתנגדים למינויה וחלקם אף זכו להעלבות אישיות ממנה מעידה על חוסר היכרות עם אופי הערוץ ועם החומר האנושי בו, וסופה להיכשל. גם אם עובדי הערוץ יחזרו בהם מאיומם להתפטר, אין סיכוי שהקשר הרציף בין הצדדים יצלח ויוביל לשגשוג ופריחה.
יכולתי להיות אופטימית יותר אם הניתוק של ההנהלה היה מופנה רק כלפי עובדי הערוץ - שגם ככה נושרים בזה אחר זה - אך הוא מופנה גם כלפי הצופים. נתוני הרייטינג של ערוץ 13 בשנה החולפת, גם אם התחזקו מעט בתקופה האחרונה בזכות "האח הגדול" (שנכשלת משמעותית לעומת עונות קודמות), מעידים עד כמה הנהלת הערוץ לא מצליחה לפענח את אופי הצופים ולקלוע לרצונם. אולי במקום הפקות מקור כושלות וניסיונות לגנוב טאלנטים מערוצים אחרים, כל מה שחברי ההנהלה צריכים לעשות זה בסך הכל להיפגש עם האנשים איתם הם עובדים פנים מול פנים.
חדשות 13. מנותקים גם מהצופים וגם מהעובדים צילום: חדשות 13
הכדור במגרש שלהם
רבות נכתב על רצף הכישלונות של ערוץ 13, אך מעט מדי על כאן 11. תאגיד השידור הציבורי כבר ניכס לעצמו את המקום האחרון בטבלת הרייטינג בשעות השידור המרכזיות (בחדשות ובפריים טיים) והוא כמעט לא זז משם למעט פעמים בודדות. לא עונה חדשה של "היהודים באים" ולא ביקורות טובות על "האיש שרצה לדעת הכל" הצליחו להציל את המצב, ונותר רק לקוות שמחליפו העתידי של ברוך שי יצליח להרים את מהדורת החדשות המדשדשת ביותר בישראל.
הפעם האחרונה שבה התאגיד נהנה מנתוני רייטינג גבוהים מהרגיל ואף עקף את הערוצים המתחרים הייתה בשידורי האירוויזיון בחודש מאי, כשבגמר הגדול נשבר שיא כל הזמנים והערוץ נהנה מתהילה קצרה. המשדר הגדול הצליח להשפיע במעט מאוד על מהדורת החדשות לפניו, אך ההזדמנות הייתה רגעית בלבד. בשבוע הקרוב יצא לדרך יורו 2024, אליפות אירופה בכדורגל, וחלק מהמשחקים ישודרו בתאגיד. גם הפעם המשדרים המיוחדים יוכלו להדביק מסך הרבה מאוד צופים, אך ההזדמנות ארוכה הרבה יותר מזו שהייתה בזמן האירוויזיון.
החודש הקרוב יוכל לעזור לתאגיד לשנות אם גורלם, אם יידעו לפעול נכון - לשבץ את התכניות הנכונות בין משחק למשחק, להצליח להשאיר את הצופים על הערוץ גם אחרי משחק ששודר בארבע, לשדר תכנים איכותיים בימים בהם אין משחקים ועוד. ההתנהלות של כאן 11 במהלך המשחקים תוכל להשיב את הרייטינג שאבד, אך אם הם לא ידעו לנצל את המומנטום - זאת תהיה רק תקופה קצרה ויפה.
יורו 2024. כדאי לנצל את המומנטום צילום: Oren Ben Hakoon,Flash90
זה בסדר גם סתם לרקוד
גם בשבוע האחרון צפיתי ב"רוקדים עם כוכבים" של קשת 12, והתחשק לי לקום מהספה ולהביא כוס מים לאלו שהזיעו ממאמץ. אני לא מדברת על הכוכבים כמובן, הם דווקא מפזזים על הרחבה די בקלילות (אם נניח בצד את יזהר כהן המתוק), אלא דווקא על אנשי ההפקה. בחמשת הפרקים ששודרו עד כה קשת 12 עשתה כל מה שהיא יכולה כדי להעניק לעצמה לגיטימציה לשדר על המסך את מאיה קיי רוקדת לצלילי "לך לישון" כשבעזה עדיין חטופים 120 ישראליים, ואנחנו נאלצנו לקבל מנות גדושות של קיטש ישר לתוך הפרצוף.
זה התחיל עם מונולוג מרגש (באמת) של דור הררי על המילואים בעזה, תזכורות של השופטת לאה ינאי על אחותה החטופה (ששוחררה) מדי נאמבר, ריקוד של טל מורד שמוקדש לחבר שנפל, לירז צ'רכי מתפרקת לצלילי "תרקדי", לוסי איוב מוחה דמעה, גאולה אבן סער בוכה ומתחבקת, דנית גרינברג בריקוד לאור אשכר ז"ל ושוב דור על מדים כי יש מצב שמישהו מהצופים הספיק לשכוח שיש לנו בקאסט מספר לוחמים גיבורים.
אף אחד לא מצפה שקשת תתעלם מהמלחמה ותשדר מופע ריקודים מנותק שידמה לעונה שעברה, ואין ספק שעלייה עם תכנית צבעונית כזאת בתקופה כזאת כרוכה בהרבה לחץ ומורכבות, אך מתחשק לי לתפוס למישהו בהפקה את היד ולומר לו: הכל בסדר, אח יקר, תנשום עמוק. זה בסדר אם יהיה פרק אחד שלא נבכה בו, זה בסדר אם לרומי פרנקל אין משהו לומר על המלחמה, זה בסדר גם סתם לרקוד. אם הדלקנו את הטלוויזיה ובחרנו לצפות בתכנית הזאת כנראה שאנחנו בשלים למעט אסקפיזם, ואם אפשר רק, בין דמעה לסיפור מרגש, שיהיה גם קטע ריקוד קטן - זה יהיה ממש מעולה.
רוקדים עם כוכבים. זה בסדר אם יהיה פרק אחד שלא נבכה בו צילום: קשת 12
ינון מגל לא צריך לדאוג
אם הייתי ינון מגל, השבועיים האחרונים היו ממש מלחיצים אותי. אחרי תקופה ארוכה ש"הפטריוטים" בהגשתו זרחה ועקפה את ערוץ 13 כמעט מדי יום, השיק הערוץ המדשדש עונה חדשה של התכנית הכי פופולרית בטלוויזיה - "האח הגדול". קצת לפניו השיקו בקשת עונה חדשה של "רוקדים עם כוכבים", שגורפת נתוני רייטינג גבוהים מדי פרק ומשאירה אבק לתכנית האקטואליה של ערוץ 14. אם הייתי ינון מגל, הייתי מודאגת כנראה מגורלה של התכנית שלי.
אבל אני לא ינון מגל, ולי אין קהל שנאמן לי כפי שצופי ערוץ 14 נאמנים לטאלנט הפרובוקטיבי שלהם. אפשר להסתכל על טבלאות הרייטינג בשבועות האחרונים ולהתמקד בכך ש"הפטריוטים" כבר מזמן לא שולטת במקום השני ושכל תכניות הפריים טיים של קשת ורשת עוקפות אותה, אבל אפשר גם להתעכב על הנתונים עצמם. גם בפרק ההשקה של האח, גם בפרקי הבכורה של רוקדימים, גם מול שידור התחקיר על מירי רגב - הפטריוטים נותרה יציבה. אחוז למטה, אחוז למעלה, אך לגמרי לא טלטלה.
הנתונים האלו מעידים לא רק על חוסר העניין של צופי ערוץ 14 בתכניות טראש או ריאליטי למיניהן (למי שדאג שהם לא מקבלים את האסקפיזם היומי שלהם, כנראה שהם בכלל לא מחפשים), אלא בעיקר על הנאמנות הטוטאלית של הקהל לתוכן שהם אוהבים כל כך. לא משנה להם מה מוצב ממול, מה מבטיחים המתחרים - הם שם. הם רוצים את ינון מגל עם הכובע שלו ושום ריקוד של מאיה קיי לא יסיט את עיניהם מהמסך.
ינון מגל. לא צריך לפחד ממאיה קיי צילום: צילום מסך, ערוץ 14