הצילו, גיליתי שאבא צופה בפורנוגרפיה באינטרנט!

שלום לך.

מה שאת חווה כרגע, עובר על המון המון ילדים אחרים בגיל ההתבגרות. לאו דווקא מהזווית של הפורנוגרפיה (תיכף נדבר עליה), אלא בכלל בגילוי ה"קרינג'י" הזה שההורים שלנו הם לא "קטגוריה נפרדת", אלא הם בני אדם כמו כולם. כבני אדם יש להם נפילות, חסרונות, קשיים. ויש אפילו דברים שאנחנו יותר טובים מהם בהם!

למה זה כ"כ מוזר? כי בתור ילדים ההורים שלנו הם דמויות עוגן. יש לנו אמון מוחלט בהם, וזה טבעי וטוב. אלא שכדי שאנחנו נוכל להתבגר ולגדול ולעמוד ברשות עצמנו, אין מנוס מההבנה שגם ההורים שלנו הם כאלה: בני אדם. זה יכול לכאוב, אין ספק. ואנחנו איתך בכאב הזה. אבל זה גם חלק מתהליך טבעי שאת עוברת.

זוגיות היא דבר מורכב. ולא תמיד מדברים על זה, אבל בזוגיות (במיוחד כזאת שהיא טובה), חשוב שיהיה מקום גם לאדם עצמו כיחיד. היחיד לא נעלם בזוגיות. הוא חייב להתקיים כדי שהזוגיות תתקיים באמת. לכן לא תמיד נמצא שהזוגות החזקים משתפים זה את זו בהכל. זה לא כלל אצבע מחייב. יש גם מקומות פרטיים, שהם רק שלי עם עצמי.

עכשיו לעניין הפורנוגרפיה: המיניות היא עולם עצום, ובוודאי שלפורנוגרפיה (כמושג כללי של "מיניות לשם מיניות") יש מקום בתוכו. לא באידיאל, אלא בעובדה, במציאות. אנחנו משתדלים שזה יהיה מקום קטן. אבל היצר המיני עצמו הוא טבעי, ובמיוחד בדור שבו יש זמינות גבוהה לגירויים מיניים, זה לא מופרך שאנשים ייפלו. כמו שאומר הפסוק על מצוות מעקה: "כי ייפול הנופל ממנו". הוא ייפול! כי יש כוח משיכה. לכן אנחנו מצווים להתקין מעקה. האם המעקה יבלום את כל הנפילות? לא. אבל הוא יפחית את שכיחותן, והוא ישמור עלינו שלא נתרסק מהנפילה, שיהיה לנו איך לקום. מאוד קל ומתבקש בחברה הדתית להיות חד משמעיים ולהכריז: לא ניתן! לעולם לא! אפילו לא טיפה! זה נהדר מבחינה אידיאולוגית, אבל לא תמיד יעיל מבחינה מעשית.

עצם הנפילה במיניות או פורנוגרפיה לא בהכרח מעידה על קושי בזוגיות עצמה. לא ארחיב כאן בדיוק למה ואיך, ואם תרצי תוכלי לשאול על כך בהמשך. אבל זה ככה. ולכן לא בטוח שכדאי לדאוג לגורל הזוגיות רק בגלל הנתון הזה עצמו. וגם הפן של "אמא לא יודעת" - גם הוא לא בהכרח קריטי לגורל הזוגיות, בגלל שכפי שאמרנו זוגיות מבוססת על אמון, ולא בהכרח על ידע מלא על מה כל אחד עושה בכל זמן. אין בכך "הכשר" לפרונוגרפיה חלילה, אבל חשוב גם להבין שהנפילה הזאת קיימת בעולמנו, בכל הגילים, בקרב בנים וגם בנות, והיא חלק מהמציאות עבור רבים וטובים. ויש לכך תקנה. זה לא סוף העולם.

מה את אמורה/יכולה לעשות?

כילדים מתבגרים יש לנו רצון עצום לתקן את ההורים שלנו. וטכנית אנחנו יכולים! אבל מהותית זה לא כדאי. וזה גם מאוד קשה לביצוע. כי אנחנו וההורים מאוד אוהבים, אבל אנחנו גם יצורים נפרדים. להם יש אחריות מסוימת כלפי עצמם, ולנו כלפי עצמנו. זה בהחלט לא התפקיד שלך לעזור להם בפן הזוגי. בין היתר, כי זה יפריע להם להיות ההורים שלך. ואין לך הורים אחרים. חשוב לשמור על הקשר שלכם כפי שהוא, ולא להעמיס על עצמך תפקידים שיכולים לערער אותו.

כדאי גם להבחין עד כמה הנפילה הזאת שואבת את אבא: האם הוא מבלה שם בכל ערב למשך 3 שעות? או שרק מדי פעם, למשך חצי שעה? האם יש לו זמן איכות עם אמא ואיתכם הילדים? או שהוא מנוכר ומתבודד עם עצמו ולא מדבר עם אף אחד? לפעמים השקיעה בפורנוגרפיה או בעיסוק "מלהיב" אחר, היא סוג של בריחה. יש שם הרבה שליטה, והרגשה מאוד טובה באותו הרגע. לכן לא מעט אנשים מוצאים את עצמם שוקעים בדברים כמו פורנו, משחקי מחשב, שתיית אלכוהול, ואפילו אימון גופני, באופן שהוא קצת מוגזם ומשתלט על חשבון דברים אחרים בתפקוד היומיומי. זו מעין בריחה, שלא באמת מיטיבה איתם. במינון סביר וקטן יחסית, שמאפשר גם לדברים יומיומיים להתנהל כשורה, זה לא בהכרח אידיאלי אבל גם לא בהכרח מזיק מאוד. לפעמים זה קורה במשך תקופה מסוימת (למשל קורונה, חופש גדול), ולפעמים נשאר למשך חודשים ושנים. וגם זאת שאלה: מה המקרה אצל אבא שלך.

להתערב ולהלשין זה לדעתי לא רעיון טוב. זה כן טוב שאמא משתפת אותך ומדברת איתך. את כן יכולה לנסות לגשש איתה איך היא מרגישה לגבי אבא, המצברוח שלו, הזמן שיוצא לו להשקיע בדברים שהוא אוהב (למשל תחביבים), והזמן שמושקע במשפחה ואפילו בזוגיות. האם יוצא להם לצאת לאיזה דייט או להליכה זוגית פעם בשבוע? ואם לא, האם אמא הייתה רוצה בכך? לאמא כן יש את היכולת לנווט בתוך הזוגיות, לבלות זמן איכות עם אבא, לדבר לא רק על הקניות והעבודה והסופר אלא גם יותר לעומק, על עצמם. זה דבר שיכול להביא להרבה סיפוק עבורם, כבני אדם וכזוג. ואותו הדבר לגבי זמן איכות נעים עם הילדים. משחק קופסא או איזה סרט פעם בשבוע שבועיים או כל דבר אחר שנחמד לעשות. ותוך כדי מדברים, מקשקשים, צוחקים... זה משהו שאת ואמא יכולות לחתור אליו (אגב, גם אם אבא לא בעניין. טוב שיהיה לאמא ולילדים זמן איכות בכל מקרה).

ואז אפשר לעשות הערכת מצב טובה יותר: אם אבא מתפקד בסה"כ: הולך לעבודה, משקיע בתחביבים, מבלה עם המשפחה, משקיע קצת בזוגיות, מרגיש טוב בסה"כ - זה סימן טוב, ויש עם מה לעבוד. אם אבא מרגיש לא טוב, אין לו מצברוח, אין לו סבלנות לאנשים, ממורמר בעבודה, אין לו זמן זוגי עם אמא, לא נמצא עם הילדים בכלל - כל זה מצייר כבר תמונה אחרת. אולי משהו מעיק עליו? ואז אפשר לחשוב מהכיוון הזה, איך אפשר לעזור לו.

לסיכום: הרבה פעמים כשאנשים קצת לא מרגישים טוב, יש לזה ביטוי חיצוני שיכול להתפרש כתוקפני או בעייתי. למשל, ילד שקשה לו בבית מפריע בכיתה. התגובה האוטומטית של החברה היא: נו נו נו! אתה ילד רע! אבל יש לנו את היכולת להביט יותר לעומק, ולהבין שבאמת כמו שאומר המשפט: "אין ילד רע - יש ילד שרע לו". ועד שלא נעזור לו להרגיש טוב יותר, ממילא יהיה מאוד קשה לגרום לו להיות רגוע בכיתה. ומגיע לילד להרגיש טוב, וגם להורים. יכול להיות שהמצוקה או הקושי של אבא יוצא גם בצורה של פורנוגרפיה, ואולי בעוד צורות. זה לא אומר שהוא רע. זה אומר שיש לו איזה משהו שמפריע, והוא פורק את זה בעיסוק שמביא סיפוק מאוד מהיר. זה לא בהכרח מעיד שמשהו אצלו בזוגיות או במיניות "מקולקל". ואגב, מרבית האנשים (בטח הדתיים) שנופלים בפורנוגרפיה - לא ממש מרוצים מזה באמת. זה מעיב על ההרגשה שלהם, מביא תחושות של בושה ואשמה. אבל כשאין באופק סיפוק טוב יותר, נופלים. אבל אפשר לקום. זה לא סוף הסיפור.

תזכרי שאת לא לבד. אנחנו במוקד חברים מקשיבים כאן איתך ואת מאוד מוזמנת להמשיך לעדכן ולהתייעץ. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה, וגם במוקד הטלפוני שלנו: כוכבית 8298, ובווטסאפ: 052-468-3927. המענה אנונימי ופרטי, וכמובן בלי שום תשלום.

בהצלחה!

אוהד