שאלה
שלום וברכה לכבוד הרב, חשבתי הרבה לאחרונה על היחס שבין התורה לבין המוסר הטבעי האנושי (ראיתי שהרב קורא לזה דרך הארץ של העולם), כלומר מצד אחד בתרבות המערבית החילונית שסביבנו יש מסרים חיובים ושליליים, אך אם ניקח רגע את המסרים החיוביים נראה שהם יעסקו (בסרטים/סדרות/ספרים) הרבה בערכים של בן אדם לחברו, אהבה, שותפות, עזרה לחלש, חברות וכיו"ב, שאלו ערכים שכבני אנוש לכולנו יש אמפתיה לערכים האלו והם יפים בעינינו, השאלה שלי היא איפה נכנסת הקומה של התורה? אני חושב שיש הרבה דתיים שרואים את התורה כמחנכת לקומה הראשונה, לקומה של הדרך הארץ, למרות שאפשר לראות כיוונים כאלו בתורה אני חושב שבסוף לא צריך את התורה בשביל זה אלא זה משהו שכבר טבוע בנו כבני אנוש, מצד שני אולי התורה נועדה לחנך אותנו כדי להוציא את הצדדים החיוביים והמוסריים האלו? אולי זה טבוע בנו אבל זה דרוש פיתוח ומאמץ? או שמא התורה היא קומה מעל דרך הארץ הטבעית שמחנכת בעיקר לקדושה מול הקב"ה? או שמא התורה שוללת את קומת דרך הארץ הטבעית ומבקשת לייצר דרך ארץ אלטרנטיבית או לשלול את קיומה של דרך ארץ ולהעמיד את הכל רק על הקומה של הקדושה? אשמח לדעתך המנומקת בעניין, בהערכה רבה.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על העיסוק בנושא החשוב הזה.
את ספרי החדש כתבתי על הנושא הזה, והוא יוצא לאור ממש בימים אלה:
https://bit.ly/3QW3wf7
ועל כן אקצר כאן:
שתי תרומות עיקריות יש לתורה בבניית הקומות היותר גבוהות מאשר המוסר הטבעי והאנושי הטבוע בנו, בדיוק כפי שכתבת:
תרומה ראשונה היא בשאלה מהו המעשה המוסרי. אף שהיסודות המוסריים בדרך הארץ של העולם הם אוניברסליים – יש בהם גם מרכיב ייחודי לכל אומה. דוגמה לדבר היא דיני לשון הרע, שבכל יסודות המוסר אסור לדבר לשון הרע, אולם תורתנו בנתה קומה עילאית של איסור אמירת לשון הרע גם אם הדברים אמת. זו דוגמה אחת מני אלפים הדנה במעשה המוסרי.
תרומה שניה היא במניע להיות מוסרי. הוא אכן לא רק אנושי, אלא יונק מן הקודש, ומדבר ה'. המניע הזה מחולל הרבה מאוד שינויים בהתייחסות למעשה המוסרי, ביכולת העמידה בו, בהתנגשויות בינו ובין תחומים אחרים וכדו'.
על כן, יסוד דרך ארץ שקדמה לתורה הוא בסיס בלבד, אולם התורה בונה קומות עילאיות מעליו.
כל טוב