שאלה
בימים אלו יש דיון ער בכלי התקשורת לגבי השיטה החרדית בסוגיות גיוס בני ישיבות לצבא וההשפעה שלה על המדינה והחברה.
בין שלל הדעות שנשמעות, ישנם כותבים שנוקטים לשון חריפה במיוחד שלדעת חלק מהקוראים עוברת את הגבול שבין מחלוקת עניינית ונוקבת לבין השתלחות מופרזת.
שאלתי היא מה צריך להיות היחס הנכון לאותם כותבים, שאמנם בסיס דבריהם ראוי להישמע, אך הסגנון הקשה לא נראה מתאים לאנשי תורה שדרכיה דרכי נועם.
אני לא מבקש תשובה ספציפית למאמר כזה או אחר אלא כיוון כללי בסוגיה תקשורתית קשה זו.
תודה, יחד ננצח.
תשובה
שלום וברכה
אני יכול לכתוב רק מה שאני נוהג לעשות.
אני לא משתמש בסגנון חריף.
בשל שתי עובדות:
ראשית, הוא עצמו חלק מהנזק. לשון חריפה גורמת נזק גדול ליכולת לדבר, לחלוק, להתווכח, וכיוון שאני רואה במחלוקת יסוד גדול וחשוב מאוד - איני פועל כדי להרוס אותה. באותה מידה, איני שותף במחלוקת למי שנוקט בשפה כזו. עצם העובדה שעונים לו, גם אם תוקפים אותו, מהווה הזנה של השפה הנוראה.
שנית, דברי חכמים בנחת נשמעים. אם יש סיכוי שדבר מה יישמע לטווח קצר - זה לשון חריפה, אכזרית ובולטת. אבל אם רוצים לבנות דבר מה לטווח ארוך, שיש סיכוי שיקשיבו לו - זו רק שפה שניתן להקשיב לה.
וה׳ יאיר עינינו.
כל טוב