סיכון חיים עבור חילוץ גופת שבוי

שלום וברכה

לא ניתן להבחין בין השיקולים הגדולים יותר ובין החיפוש אחר עמדת ההלכה.

שכן ההלכה מתייחסת גם לשיקולים הגדולים יותר.

אין לנו "הלכות מדינה", ואין לנו מסורת ביחס לשאלה זו.

אולם אנו מכירים סיפורים מן העבר, כגון אנשי יבש גלעד המביאים את גופות שאול ובניו לקבורה, המלמדים על כך שיש משמעות רחבה מאוד להבאת גופות חיילים, בראש ובראשונה במישור האישי, אבל גם במשמעות הלאומית של הדברים = לקבורה.

לפני למעלה מעשרים שנים התראיינתי על הנושא, ובאחד האתרים החרדיים סיכמו את עמדתי:

" שמעתי את הרב שרלו היום בצהרים.

הוא ענה בהרחבה ובטוב טעם.

עיקרי דבריו:

א. קדושת החיים קודמת לקדושת המת! וע"כ אין לסכן חיים עבור גופות.

ב. כיון שהמתים יצאו על דעת שהצבא יעשה הכל להשיבם למשפחותיהם.

ג. כיון שהחיילים אינם אנשים פרטיים אלא שלוחים שנשלחו ע"י השלטונות.

יש לעשות כל מאמץ כולל סיכון מה ע"מ לחלצם.

אבל, אין לסכן חיים ביודעין, תמורתם".

קשה וכואב.

ואת אותו ראיון סיכמו בעיתון הארץ כך:

"הרב יובל שרלו, מראשי ארגון רבני "צוהר" אומר שעל אף החשיבות העצומה של הקבורה והבאת חיילים צה"ל לקבר ישראל, "החיים קודמים למתים וצריך לעשות כל דבר קודם כל שלא לסכן חיים". לדברי שרלו, העומד בראש ישיבת פתח תקוה, "יש לעשות מאמצים ניכרים כולל סיכון מסוים, כדי להחזיר את הגופות, אבל אם מתקרבים לרמה של סיכון ודאי לכך שחיילים נוספים ייפגעו, עם כל הקושי והכאב, הן של המשפחות והן שלנו, ועם כל תחושת התבוסה והרצון להשיג נקמה, יש לדאוג קודם כל לחיילים החיים". שרלו אמר אתמול את הדברים ל"קול ישראל".לדבריו, כפי ש"אנו יודעים להגדיר כביש אדום וכביש פחות מסוכן, למרות שבכל מקום יכולה להיות תאונה, יש לנו גם את היכולת ולמפקדים הצבאיים בוודאי, לבצע הערכת מצב. חלק מההכנות, היא גם הערכת נפגעים, ויש לנו בדרך כלל יכולת להעריך אם אנו שולטים במצב, או שאנו הולכים עכשיו לחטוף מכל עבר בסיכון עצום, ואז לומר - עם כל הכאב - ולומר את זה מאוד בעדינותשהדאגה לחיים היא בסופו של דבר דאגה מיידית והטווחים הארוכים זה שיקול שני".

כל טוב ושלא נדע