שאלה
שלום הרב. אבא שלי פוגע בי, יש לי הפרעות קשב ממש קשות והרבה קשיים בעקבות זה והוא לא מפסיק לבקר אותי. אני הכי משתדלת להסביר לעצמי כמה אני טובה ואני צריכה להודות לקב"ה, והוא פשוט שובר אותי תוך שניה. אני אסביר יש לי נטיה מתוך חוסר ריכוז לעשות הרבה טעויות היום נגיד לא שמתי לב ושפכתי על עצמי את הקפה, או ששמעתי אקונומיקה על השיש ושכחתי לנגב. מתוך נקודות שבירה כעסתי עליו ואמרתי לו שהביכורת שלו לו מועילה בכלום ואם יש לו בעיה עם הקשיים שלי שיפנה לקב"ה. פשוט מרגיש לי שהוא ממש חוסם אותי מלהתקדם, הוא באמת עושה לי רע ורצון לברוח, פשוט אין לי ממש לאן...
מתלבטת מה הדרך להתמודד עם זה. כי לשתוק אני פשוט נשברת ממש מבפנים וזה ממש פוגע בי. מהצד השני כשאני מחזירה אני ממש לא מכבדת אותו, אבל לפחות אני לא ממש קורסת מבפנים.
תשובה
שלום וברכה
אוי...
אני מבין היטב את המציאות שאת נמצאת בה.
אנסה לתת עצה מעולמם של חז"ל, ואם היא טובה - הלכי בה. אם לא - אנא שובי, וננסה לחפש דבר מה אחר.
חכמינו לימדו אותנו כי "אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו". הזמן הפחות מתאים לעסוק ביחסים בינינו ובין אחרים הוא כשהאירוע מתחולל, והכעסים שולטים.
בהמשך לזה, האם את יכולה לבחון אפשרות שנראית משונה בשלב ראשון, אבל כדאי לנסות: להזמין אותו לשיחה בבית קפה מראש, ממה לקבוע איתו דייט ביומן; להגיד לו שאת רוצה לדבר איתו; לדבר איתו על מה זה להיות מישהי עם הפרעת קשב; לבקש ממנו שיבין את המקום שאת נמצאת בו וכדו'. לא בזמן שאירוע מתחולל אלא דווקא בשעה שהוא לא עומד על הפרק.
ולבדוק האם זה יביא אתכם למצב אחר, שבו הוא לא יגער בך, ובמקביל את לא תתמלאי כעסים מוצדקים ?
נסי את הדרך הזו.
ואם היא לא רלוונטית - אנא שובי, ונחפש אחרת.
כל טוב