גודל הכיפה - האם חובה לחבוש כיפה גדולה?

שלום וברכה

החיוב לחבוש כיפה מורכב משני רבדים הלכתיים:

1. מעיקר הדין מדובר במידת חסידות (ראו: מגן אברהם צא, ג; עולת תמיד ב, ו; ברכי יוסף ט; יביע אומר ט, א ועוד).

2. בשלב מאוחר יותר, מנהג ישראל הגדיר את חבישת הכיפה כחיוב, מתוקף מנהג (אור לציון ח"ב ז, יג); כסממן יהודי המוגדר כ'דת יהודית' (מהר"י ברונא ל); כהרחקה מחוקות הגויים (ט"ז ח, ג; משנ"ב ב, יג); או כסימן זיהוי של אדם דתי המסיר חשד 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (יביע אומר ט, א).

חבישת כיפה הניכרת לסובבים, בכל גודל שהיא, נותנת מענה ברור לכל הטעמים שהוזכרו במספר 2. אין בכך הפרה של המנהג, שייכותו היהודית והדתית של האדם ניכרת, וגם חוקות הגויים אין בכך.

המהרש"ק (האלף לך שלמה או"ח ג) חידש שכדי לנהוג במידת החסידות (שהוזכרה במספר 1) נדרש כיסוי על כל הראש או על רובו. כדבריו כתבו כמה פוסקים (דעת נוטה קעה בשם החזו"א; ישכיל עבדי ח"ו או"ח ו; תשובות והנהגות ח"א יג). מנגד, בשו"ת אגרות משה (או"ח א, א) חלק על דבריו וסבר שגם ידי חובת מידת החסידות די בכיפה שאינה מכסה את רוב הראש.

נראה שיש מקום לומר שגם לדעת המחמירים, יש להקפיד דווקא על כיסוי חלקו העליון של הראש, שכן דעת המהרש"ל (סי' עב) שעיקר הבעיה בגילוי ראש היא כשראשו גלוי לאויר השמים, ונראה "כאילו אינו משגיח בעושיהן". (המשנ"ב ב, י למעשה אמנם לא פסק כמהרש"ל רק מחמת החובה להתרחק מחוקות הגויים, אך כאשר חשש חוקות הגוים אינו קיים, כגון בהנחת יד על הראש, סמך על דבריו, כמובא שם ס"ק יא).

על פי האמור עד כה, אין חובה בכיפה המכסה את רוב הראש, אלא מידת חסידות. אלא שיש לתת את הדעת למצב נוסף המחייב כיפה – כניסה לבית הכנסת והזכרת שם השם בתפילות וברכות, כפי שפסק השולחן ערוך (או"ח צא, ג) "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, וי"א שיש למחות שלא ליכנס בבהכ"נ בגלוי הראש". בהנחה שרוב האנשים אינם מחליפים כיפה כדי להיכנס לבית הכנסת, כדי לברך או להתפלל, עלינו לברר מהו גודל הכיפה שנדרש למקרים אלו.

כדי להכריע בשאלה זו עלינו להבין תחילה את סיבת הצורך המיוחד בכיסוי ראש בהזכרת השם ובכניסה לבית כנסת. שתי גישות בפוסקים לכך:

יש שהבינו שעליו לכסות את הראש כדי שתהיה עליו 'אימתא דשמיא', לדבריהם כיסוי הראש שבדרך כלל מוגדר כ'מידת חסידות', בזמן תפילה וברכות מחויב מן הדין (כך עולה מדברי ערוך השלחן צא, ה שדייק מדברי הרמב"ם שדין זה אינו תלוי במנהג המקום, וגם במקומות שרגילים לעמוד בפני הגדולים גלויי ראש, חובה להיכנס לבית הכנסת בכיסוי ראש), וממילא בזמנים אלו עליו לכסות את רוב הראש.

גישה אחרת שמופיעה בפוסקים, מתייחסת לחובת כיסוי הראש בתפילה ובבית הכנסת ככבוד שיש לתת למעמד, כך לדוגמה המהרי"ט צהלון (סימן ר) לימד זכות על מקומות שבהם נהגו להכנס לבית הכנסת גלויי ראש, מפני שכך נהגו גם באירועים מיוחדים ובפני הגדולים, וממילא אין בכך פחיתות כבוד. והרב משאש (מים חיים א, כג) כתב ששרים גויים שרגילים לכבד דווקא על ידי גילוי ראשם, רשאים להיכנס גם לבית הכנסת בגילוי ראש. לשיטה זו אין צורך בכיסוי ראש מיוחד לבית הכנסת ולהזכרת השם, אלא די בכיסוי הראש שרגילים בו בפני הגדולים ובאירועים מכובדים. (וכעין זה נראה שסברו במגן גיבורים צא, ג, והובא בשם המאירי שאין להתפלל כך באופן שלא עומדים בפני הגדולים, וכ"כ בציץ אליעזר יג, יג)

מחלוקת זו הוכרעה בצורה גורפת בסוגיה אחרת – חיוב כיסוי הראש לנשים רווקות בעת התפילה ובבית הכנסת. בשו"ת איש מצליח (ח"א כד-כה) סבר שחיוב כיסוי הראש בתפילה נובע מהצורך ב'אימתא דשמיא', וממילא אין להבדיל בין גברים ונשים, וגם רווקות נדרשות לכיסוי הראש בזמן זה. מנגד, הגר"ע יוסף (יביע אומר ו, טו) הסביר שהחובה לכסות את הראש בזמן התפילה ובבית הכנסת נובעת מהמנהג לכסות את הראש תמיד בפני הגדולים, אך נשים שאינן נוהגות לכסות את הראש בפני הגדולים אינן חייבות לכסותו גם בבית הכנסת או בזמן התפילה (ושם כתב שהסכים עם דבריו הגרי"ש אלישיב). למעשה כידוע, רוב הנשים הרווקות אינן מכסות את ראשן לכבוד התפילה ובבית הכנסת, ומתברר שהוכרע שחובת הכיסוי בזמנים אלו נובעת מכבוד המעמד והחובה לכבדו, וממילא גם גברים אינם חייבים בכיסוי גדול יותר ממה שמקובל ללכת בו בפני הגדולים ובאירועים חשובים.

לסיכום: מעיקר הדין די בכיפה שנראית על ראשו של האדם. והמבקש להדר ולצאת ידי חובת מידת החסידות לכל הדעות, ולקבל על עצמו אימת שמים, ראוי שיחבוש כיפה המכסה את רוב הראש, ובפרט רוב חלקו העליון של הראש, הגלוי כלפי השמים.

בברכה

יצחק דביר