שאלה
שלום לכבוד הרב יובל שרלו
לפני מספר שנים היתה לנו אי הבנה עם זוג חברים טובים שאשתי אפילו הגדירה אותם כאחים שלנו.
אנחנו הואשמנו על ידם כאילו לקחנו חלק בקנוניה נגדם.(בנושא של נופש קבוצתי)
לא היינו חלק בקנוניה,הכחשנו וניסינו להסביר וללבן מולם את אי ההבנה,זאת בכדי להחזיר את היחסים למה שהיו.
הם סירבו שוב ושוב לדון בעניין,למרות מספר פניות שלנו.
הפסקנו לנסות הנושא נקבר !!
לאחרונה,ביוזמת אשתי,חודשו היחסים איתם,יש שיחות בטלפון,נפגשנו בבית קפה,הוזמנו אליהם ואף הזמנו.
מה שמנקר בליבי,כבוד הרב,שאני מרגיש כאילו אני חוטא ב "ולפני עיוור לא תיתן מכשול"
הדברים כאילו נפתרו אצלי ביחס אליהם,אבל פצעי העבר מהפגיעה לא מניחים לי.
לא סלחתי,ואני מרגיש שאני עושה שקר בנפשי כשאני מתנהג מולם כאילו כרגיל,ובכך מטעה אותם.
אמנם כתוב "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" אבל הצלקת והצל מכבידים עלי.
הרב,חוץ מ"לבכות על הכתף שלך" תוכל לייעץ לי איך לצאת מהמילכוד?
בכבוד רב
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על ההתייצבות הישירה והכנה מול תחושותיך ואמיתותך.
פרשיות השבוע שלנו יכולות להוות מורה דרך נפלא לשאלה שאתה שואל, ולמציאות שאתם נמצאים בה.
שכן מדובר בתהליכי פיוס.
לא באירוע חד-פעמי.
אלא בתהליך.
בתהליך הזה נמצאים גם במקומות לא שלמים עדיין. גם מחפשים דרך להתפייס. גם שומרים דברים בבטן בדרך. זה לא ״לפני עוור לא תתן מכשול״. זה דרכו של תהליך.
גם אהרון הכהן עשה תהליכים כאלה. הוא אמר בתחילה דברים שאינם אמת. לכל אחד מהצדדים אמר שהשני רוצה להתפייס, אף על פי שזה לא היה אמת.
ועל כן, אתה יכול לפעול בדיוק בדרך שבה אתה פועל.
להתקדם.
להתחיל כלפי חוץ. להיפגש. לדבר. בד בבד לא להתכחש למה שנמצא בעולמך הפנימי והקשה.
ולחיות בנתיים עם פער שאכן קיים בכך בין מה שבפנים ובין מה שאתה נוהג כלפי חוץ.
ולהתקדם.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב