בירור

שאלה

שלום וברכה כבוד הרב. שלחתי שאלה באתר, בערך לפני שנה וחצי, על שכן שלי שהתאבד והוא מסתובב איתי. כיוון שלא ממש ידעתי את סיפורו, והיו חסרים לי פרטים, כתבתי בשאלה דברים לא נכונים עליו. קודם כל, זה לא השפיע עלי. לא דיברתי עליו כל הזמן, וגם לא הרבה. בטח לא בכל דרך. באמת בדקתי איפה הוא קבור וראיתי מיזם כלשהו שאחיו עשה לזכרו. (בהמשך גם חיפשתי עליו עוד מידע). הוא עבר חרם רק כשהיה בכיתה ז' ושמר את זה ולא סיפר להוריו כי הוא התבייש, וזה העצים את הנזק. פתאום התחילו כאבים פיזיים והוא לקח משככי כאבים אבל התמכר לכדורים ובגלל זה היה במרכז גמילה. הוא לא היה מאובחן עם סכיזופרניה, אלא עם פוסט טראומה. הוא סבל מחרדות שונות. הוא גם לקח כדורים נוגדי דיכאון. בביה"ח לא הסכימו לאשפז אותו גם כשהוא רצה (כי הוא לא היה במצבים פסיכוטיים שמאפיינים סכיזופרניה). ניסיתי לעשות כמה מיזמים לזכרו. אין לי שום חלום להקים בית כנסת. אני מנסה לעשות טוב לסביבה, בלחייך, לומר מילים טובות, וכו'. מדי פעם אני אומרת לזכרו פרקי תהילים. ההסתובבות שלו איתי בכלל לא נגמרה, כי הוא בא כל יום, מתי שהוא רוצה ומדבר איתי (לפעמים הוא בא גם בלילה). הבנתי שיש דבר כזה עיבור נשמה. בלי קשר, בדקתי את זה עם אשת מקצוע, את הקטע של הטראומה ומה היה בהמשך.. אני לא סובלת מפוסט טראומה.. ואין לי שום בעיה רגשית. זה באמת עיבור נשמה? הוא אמור לעזוב אותי? תודה רבה, בשורות טובות.

תשובה