שאלה
שלום הרב,
יצא לי לדבר עם מישהו על כל המצב כרגע ועל המלחמה ומה שקרה בשבת, בשמחת תורה.
שזה פשוט קשה לנפש להכיל ולעכל מה שקרה וקרה ובכללי שבן אדם מסוגל לכזו אכזריות ולטבוח..
לקראת סוף השיחה סיכמתי את דברי בכך שאמרתי "לפעמים כשאין היגיון, נכנסת האמונה" כוונתי הייתה שיש הרבה דברים שהמוח האנושי לא באמת מצליח להבין ולפעמים צריך לעצור ופשוט להאמין כי אם לא פשוט לא נצליח להאמין, כי נסתרות דרכי האל ואין מה לעשות ויש דברים שפשוט לעולם לא נדע ונצליח להבין מה הקב"ה חושב אז כשזה קורה פשוט צריך להאמין בו ושיהיה טוב..
ובתגובה אמרו לי שאסור לומר משפט כזה כי זה משפט מהנצרות...
אני חושבת שלא הבינו אותי כמו שהתכוונתי.. אני רק אציין שלא שמעתי משפט כזה מאחרים או ממשהו שקראתי, אמרתי משפט זה מתוך מחשבה תמימה (לא חלילה כופרת)..
אשמח לדעת ולשמוע הסבר אם באמת המשפט שאמרתי הוא מהנצרות או שבכלל לא מתאים לומר משפטים כאלו בתור בן אדם שמאמין ביהדות..
כדי שאדע ואבין גם להבא אשמח לתשובה..
תודה ויום טוב.
תשובה
שלום וברכה
הטענה "כשאין היגיון נכנסת האמונה" אכן נאמרת על ידי רבנים גדולים. גם אם מקורה בנצרות – משתמשים בה.
אבל, היא נאמרת בהקשר של סוגיה אחרת, והיא האם יש בידינו להגיע בכוח ההיגיון להוכחה וודאית שהקב"ה קיים, או שבמקום שנגמרת יכולתה של הידיעה – בא זמנה של האמונה.
הנושא שאת עוסקת בו הוא אחר, והוא הניסיון להבין מה צריך להתחולל בעולמו של האדם המאמין כשהוא נפגש עם מציאות איומה ונוראה, ומבקש לדעת את דרכי ה'.
אשמח אם תקראי את המאמר https://did.li/izyaa בנושא הזה.
ואם תרצי – אשמח לשוב ולדון בכך.
כל טוב וימים טובים