שאלה
שלום וברכה הרב
למדתי בספר "חפץ חיים השיעור היומי" שאסור להראות מכתב או מאמר שמתוכו עולה תוכן שלילי על הכותב.
האם מותר לצטט היום ראשי ממשלה לשעבר/ אנשים בעלי תפקידים בכירים בחברה/ אנשים רגילים מהשורה שאמרו/ כתבו בנושא כלשהו על מנת להראות שטעו בתפיסתם או שתפיסתם אינה נכונה?
כיום אני מרגיש שזה בא לידי ביטוי רבות בתקשורת שמצטטים בכירים בנושאים כמו: קונספצייה, גירוש מגוש קטיף, הסכם אוסלו על מנת להראות שטעו/ מתנגדים לתפיסתם אך תוך כדי עולה רושם שלילי על בעל האמרה/ הכותב, כיצד יש לנהוג?
בנוסף כיצד יש לנהוג בציטוט אנשים רגילים מן השורה בנושאים כלליים שאולי יעלה מהם רושם שלילי על המדבר?
לדוגמא- דיונים עניינים בנושאי עבודה, האם אפשר לצטט מישהו שטעה על מנת להדגיש את טעותו/ ללמד על טעותו ולהציע חלופה אם מהציטוט יעלה רושם שלילי על המדבר?
תודה והערכה רבה.
תשובה
שלום וברכה
השאלה שלך היא מבוא לאחד הדיונים החשובים ביותר מבחינה הלכתית, מוסרית ואנושית בדיני לשון הרע, הלבנת פנים וכדו׳.
הבה נתחיל בעובדות:
המקורות שלנו מלאים מלאים דברים בעייתיים על כולם: בתורה, בנבואה, בגמרא, במדרשי חז״ל, בספרי מוסר ועוד ועוד. הם מלמדים שהסוגיה מאוד סבוכה.
ומדוע ? מחד גיסא, לא זו בלבד שגם מנהיגות כלולה באיסור לדבר עליה לשון הרע ולהלבין פניה, עוד יש לאוו מיוחד המגן עליה מפני עוול שנעשה כלפיה: ״אלוהים (במובן של מנהיג) לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור״. המציאות כיום שדמם של מנהיגי ציבור הוא הפקר מנוגדת לחלוטין לעמדת התורה וההלכה.
מאידך גיסא, קיימת חשיבות עליונה לשקיפות, לביקורת, למחלוקת ציבורית, למאבק בעוול ובשחיתות וכדו׳. דיני לשון הרע לא נועדו למנוע את כל אלה, ובוודאי שלא נועדו כדי לתת פרס לעושה עוול, למעשי שחיתות, לתוקפים מינית וכדו׳. התורה עצמה מבטאת את היסוד הגדול הזה בכך שהיא הצמידה את שני חלקי הפסוק האחד לשני: ״לא תלך רכיל בעמך, ולא תעמוד על דם רעך…״. החלק הראשון עוסק במקומות שאסור לדבר; החלק השני עוסק במקומות שאסור לשתוק. וההבחנה בין שני המצבים היא הדילמה הגדולה.
החפץ חיים התמודד עם דילמה זו בהקשר של בין אדם לחבירו במישור הפרטי, וקבע שלעתים יש לשון הרע לצורך, ויש כללים כיצד מותר לומר אותו. אי אפשר להעתיק את הדברים האלה כפי שהם למישור הציבורי, אולם חובה לראות אותם כמקור השראה וכיוון כיצד יש לנהוג גם בדיונים הציבוריים:
להיות ענייניים. לומר דברי אמת בלבד. לא לנפח. לא להוציא דבר מהקשרו. לא לעוות. להתמודד עם הדעות ועם הציטוטים. להיזהר מפני ביזוי. וכדו׳.
במקומות רבים כתבתי על כך בעבר. כדאי לפחות לקרוא את המאמר ״עיתונות כהלכה״ (
https://musaf-shabbat.com/2016/10/10/%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c-%d7%a9%d7%a8%d7%9c%d7%95/)
וכן באתר של צהר לאתיקה:
קורס קצר על הנושא:
https://ethics.tzohar.org.il/%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%90/
והרבה מאוד חומר על כך כאן:
https://ethics.tzohar.org.il/category/%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA/
אפשר ללכת בדרך זו, ולנהוג באופן ישר ומכוון לדרכה של תורה.
כל טוב ויישר כוח