שאלה
שלום הרב,
במשנה בדף ב (בבא בתרא) שנינו מקום שנהגו בגויל זה נותן ג וזה נותן ג וכו' הכל כמנהג המדינה, ע"כ. וצ"ב בדברי המשנה על מה מוסב הכלל 'הכל כמנהג המדינה', האם הוא מוסב על סוג הלבנים, או אולי הוא מוסב על רוחב הכותל, אולי גם וגם?
הראשונים מתעוררים לדיון זה בעקבות שאלה המתעוררת על המשנה: מצד אחד כתובות המידות המפורשות וגם מצוינים סוגים של חומרים, אמנם מצד שני כתוב הכל כמנהג המדינה, ולכאורה אם הכל כמנהג המדינה למה צריך לפרט סוגי לבנים ואת מידות הכתלים?! היה למשנה לכתוב 'הכל כמנהג המדינה' ואנחנו היינו בודקים את דרך הבנייה באותה מדינה ובונים כותל באותה דרך? אלא שברור שאין הכוונה שהכל כמנהג המדינה ממש, אלא וודאי יש כאן הגבלות מסוימות של המשנה וצריך להבין מה הן אותן ההגבלות ומה טעמן.
הרשב"א סובר שמנהג המדינה בא לתת יכולת תמרון ובחירה בנוגע לסוג הלבנים, אבל אם האדם בוחר בוחר בגויל, הרי שהוא מחויב לשיעורים הכתובים במשנה, כך גם סבורים הר"ן והרמב"ן וכפי שנראה בהמשך גם הרא"ש.
התוס' (וגם המרדכי) לעומתם סבורים שמנהג המדינה בא לומר שאפי' אם נהגו לעשות עובי פחות משיעורי המשנה- יעשו כך השותפין, ושיעורי המשנה באו לקבוע מקסימום- שאם נהגו ביותר משיעורי המשנה לא ניתן לכפותם על זה.
בנוסף, מביאים התוס' את דעת ר"ת שתמה על הגמרא שאמרה שמהמילים 'הכל כמנהג המדינה' 'לאתויי הוצא ודופנא'. ר"ת תמה ושאל: מדוע היה צריך לרבות הוצא ודופנא? הרי ממילא הכל כמנהג המדינה, ואם נהגו בהוצא ודופנא שיעשו בהוצא ודופנא, למה צריך לרבות את זה במיוחד? לכן פירש שבא לומר שבסוג החומרים ניתן לעשות מאיזה חומרים שרוצים כל עוד הם לא פחותים מהוצא ודופנא, אבל פחותים מהוצא ודופנא- לא!
מדברי התוס' עולה שמנהג המדינה קובע גם בסוג החומר (כל עוד הוא לא פחות מהוצא ודופנא) וגם בנוגע לעובי הכותל (כל עוד הוא לא עבה יותר משיעורי המשנה).
המהר"ם מסביר שקושיית ר"ת המובאת בתוס' היא דווקא לשיטת התוס' שמותר לעשות בשיעור קטן יותר משיעורי המשנה, אמנם שיטת הרשב"א והרמב"ן דלעיל פשוט מדוע היה צריך לרבות הוצא ודופנא, הרי אם היה שונה סתם הכל כמנהג המדינה, היינו חושבים שהדברים מכוונים אפי' לעובי הכותל, והיינו שמותר לעשות אפי' בפחות משיעורי המשנה, לכן היה צריך לומר שדברי אלו מוסבים דווקא על 'הוצא ודופנא' והיינו על סוג הלבנים ולא על העובי. ממילא, יוצא שלשיטת הרמב"ן והרשב"א לא שייכת קושית ר"ת וממילא לא שייך גם חידושו, והיינו שלדברי הרמב"ן והרשב"א ניתן לעשות בכל חומר שרוצים ואפי' אם הוא פחות מהוצא ודופנא.
ובאמת, הרמב"ן מחידושיו מביא את דברי ר"ת ודוחה אותם ואומר שאינם נראים ושמותר לבנות בכל חומר שרוצים.
עד כאן נראה שהדברים מתיישבים כפתור ופרח, אמנם כאשר בוחנים את דברי הרא"ש מתחילים הדברים להסתבך. הרא"ש מסביר כדברי הרמב"ן והרשב"א והיינו שמנהג המדינה קובע לעניין סוג הלבנים אבל לא לגבי העובי, שבעובי המשנה היא הקובעת. לפי דברי המהר"ם דלעיל יוצא שגם הרא"ש לא אמור להביא את דברי ר"ת, אמנם בסימן ה לא רק שהרא"ש מביא את דברי ר"ת, אלא הוא מחזקם בראיות ופוסק כמותם?
תשובה
שלום וברכה
אני לא נמצא כעת בתוך הסוגיה כדי לרדת לפרטי שיטות הראשונים עצמם.
אולם נראה שאין סתירה ברא"ש.
הרעיון היסודי בדברי רבינו תם הוא שיש "בקרה שיפוטית" גם על מנהג המדינה, וכאשר מנהג המדינה חורג מההיגיון (כמו פחות מהוצא ודפנא) - הוא לא תקף, וניתן לתבוע לבנות כותל יותר גדול.
כלומר, כאשר אנו עוסקים ברוחב הכתלים, אמנם יש שיטות ראשונים שבהם קובע מנהג המדינה, ולא שיעורי המשנה, אולם גם לזה יש גבול.
וזו כנראה שיטת הרא"ש.
כל טוב