שאלה
שלום כבוד הרב,
יש לי ידיד בן 19 שעובר תקופה קשה כבר זמן רב. הוא חרידי ולאחרונה הוא התרחק מהדת. לאט לאט הוא הפסיק להניח תפילין ולהתפלל כי הוא טוען שזה קשה לו.
האמונה שלו והביטחון שלו בה' נחלשו.. הוא סיפר לי שבכל סוכות, ראש השנה, כיפור וכו הוא היה מגיע לבית כנסת מתפלל ובוכה לקבה ומתחנן שיעזור לו לעבור את זה אבל כלום לה השתנה (הוא אומר שהקב"ה כועס עליו והוא נטש אותו)
אני רוצה לעודד אותו ולגרום לו להבין שהקב"ה כן מקשיב לו וכן מנסה לעזור לו כי אני בטוחה שתפילתו אינה חזרה ריקם.
איך לעשות זאת? מה להגיד לו?
בברכה א.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מניסיוני החינוכי, התרחקות מהדת לא מתחילה ונגמרת בבעיות רוחניות.
התרחקות מהדת כרוכה במצוקות אישיות שונות.
אצל צעירים, כמעט תמיד מעורבים בכך רגשות מול ההורים, המשפחה או הקהילה. המתח של הצעיר מול הגורמים הללו יוצר התנגדות לדת שהם מייצגים.
אין טעם לנסות: "לגרום לו להבין שהקב"ה מקשיב..." כי הקושי שלו איננו בהבנה.
אם הוא בוכה, אז הקשיים שלו רגשיים.
הדרך לעזור לו היא לא לנסות "לגרום לו להבין..." אלא לעזור לו להתמודד עם הקשיים הרגשיים שלו: לעודד אותו שישתף בקשיים האישיים שלו. להקשיב לו בתשומת לב וברגישות. לקבל אותו כמו שהוא, בלי שיפוט ובלי לנסות להשפיע או לשנות אותו.
בדרך זו הוא יוכל לאסוף כוחות ולהתחזק.
אם תוכלי להשפיע על חברים נוספים ועל המשפחה שלו לאהוב אותו כמו שהוא, לשמוח בו בלי תנאים, הוא יתחזק וגם אמונתו תתחזק.