שאלה
שלום,
אני מורה בחינוך המיוחד ועובדת עם תלמידים על הרצף האוטיסטי.
בשנה שעברה הייתי מורה מקצועית ומשלימה (מעין מורה שנייה בכיתה) ובתפקידים האלו הייתה לי פחות אחריות.
בסוף שנה שעברה הציעו לי להיות מחנכת כיתה בטענה שסומכים עלי, וזאת למרות שלא ביקשתי להיות מחנכת. עם זאת, לאחר ההצעה הרגיש לי נכון להסכים לזה, ובסוף באמת הסכמתי.
עם זאת, לצערי עכשיו אני מרגישה מרמור אדיר בתפקיד, ומצטערת על כך שהסכמתי. אני מרגישה שהאחריות גדולה עלי ושאני לא מעוניינת לתרום מעצמי עד כדי כך למערכת, כי אני מעדיפה קצת יותר שיהיה לי אוויר לעצמי ולחיים האישיים שלי.
זה גורם לי להרבה עצבות ואני לא יודעת איך אני אשרוד את השנה הזאת. ירדה ממני שמחת החיים ואני מרגישה מחנק מעצם היותי בתפקיד.
התלבטתי לא מעט לנסות לדבר עם ההנהלה לחזור להיות מורה משלימה, אך אני מרגישה שאני אדפוק את המערכת ושלא כדאי לי לעשות זאת.
איך אני נשארת שמחה בתפקיד הזה ? במיוחד שזה אולי לכאורה היה מתוך בחירה שלי?
אני גם לא יודעת אם לראות זאת כגזירת ה' או משהו שנעשה נטו מבחירה שלי.
אני לא מצליחה לראות שום יתרונות, כי אני רוצה את החופש שלי.
לא מצליחה להיות בכלל בגישה חיובית. אני כועסת ברמות.
אשמח לעזרה לאיך אני יכולה להתמודד מול התחושות האלה, ולהיות שמחה למרות הכל.
שבוע טוב
תשובה
בס"ד
שלום רב!
את שרויה במתח ללא מוצא: מצד אחד לא מוכנה להיות מחנכת, מצד שני לא מעוניינת להודיע להנהלה שימצאו לך מחליפה.
יש למצב שלך שלשה פתרונות, את חייבת לבחור באחד מהם.
1. לקבל את העובדה שאת מחנכת. לשם כך עליך להתגבר על ההתנגדות הפנימית, לראות את החשיבות ואת היתרונות בחינוך ולהתגייס לכך בכל כוחך.
2. ללכת עד הסוף עם ההתנגדות שלך. להודיע נחרצות להנהלה שימצאו מחליף כי אינך מסוגלת להמשיך בתפקיד לכל השנה. תביאי בחשבון את המחיר שעליך לשלם, ותהיי שלימה עם ההחלטה לוותר על החינוך.
3. להשלים עם המתח הנוכחי, ללמוד לחיות אתו. למצב של מתח פנימי ללא פתרון קוראים 'תסכול'. תאמרי לעצמך שזו הזדמנות להתמודד עם אתגר רגשי קשה. תהפכי את הקושי לאתגר. תלמדי להתבונן על עצמך "מבחוץ". זו דרך להכיר את עצמך, ללמוד על הכוחות ועל היכולות הרגשיות שלך...
את יכולה לקרוא מאמרים והדרכות כיצד להתמודד עם תסכול, וודאי תמצאי עוד כלים שיסייעו לך.
בהצלחה!