כיבוד הורים

שאלה

שלום הרב. קשה לי מאוד בקשר עם אבא שלי. כל הילדות רבתי איתו מריבות נוראות שנוצרו באשמת שנינו, עם הזמן פשוט עברתי לפנימייה, למדתי להתאפק יומיים בשבועיים שאני נמצא בבית, וברוך ה' עבדתי על המידות והרגשתי שיפור. בזמן האחרון שחזרתי לבית לתקופה ארוכה הכול התפוצץ חזרה, רק שבשונה מגיל ההתבגרות שעשיתי דברים מעצבים ומרדנות, עכשיו אני מרגיש בידיעה מושכלת אחרי הרבה חשבון נפש וחשיבה שאני באמת לא יכול להסתדר עם אבא שלי, אני מזלזל בדרך החינוך שלו, אני מזלזל בצורה שבה הוא מבין את התורה, ואני מזלזל בדרך שהוא מתייחס אלי. הבית שלנו נהיה מקום של הערות ועיקומי פנים, מקום שמסתכל עליך במבט שמקטין אותך. כל פעם שאני בתקופת התעלות בישיבה אני חוזר הביתה והמקום הזה מוציא ממני דברים רעים שאני עובד להתגבר עליהם שנים, ושעשיתי תהליך ארוך בישיבה לשלוט בהם (וראיתי פירות) ופשוט האווירה בבית מפנצ'רת אותי ומחזירה אותי לאחור. אני פשוט מנסה לברוח מהבית מהחלטה מושכלת , אני מרגיש שזה לטובת האישיות שלי, ההתקדמות הרוחנית והבריאות הנפשית שלי. כמה פעמים פתחתי את הנושא עם אבא שלי, אבל אני מרגיש שרק אני מתאמץ, שהוא אף פעם לא עשה חשבון נפש אמיתי, הוא פשוט נשאר אותו דבר. ואני לא יכול לעמוד מהצד ולהבליג שפוגעים בי ומקטינים אותי.

א. איך אני יכול לכבד את אבא שלי אם אני באמת מזלזל בדעות ובחינוך שלו?

ב. בסוף זה הדרך של אבא שלי, והוא מאמין בה, ואני יודע שהוא אוהב אותי ורוצה בטובתי. איך אני אומר לעכל את המתח בין זה לבין הנזק שהוא עושה לי. בנתק שלי ממנו וגם בדיבור שלי אליו אני פוגע בו מאוד, וזה קשה גם לי.

ג. בסוף אני לא איזה מרדן שזורק הכול, אני מבין שהמשפחה זה הדבר הכי חשוב, ושאסור לי להתנתק מזה, אבל אני לא רואה שום דרך להחזיק את הקשר הזה כמו שצריך, שהבית נראה כמו שהוא נראה.

אשמח אם יש לרב איזה פתח להוציא אותי מהמצב הנורא הזה.

תשובה