שאלה
שלום וברכה,
בני בגיל שידוכים והוצעה לו הצעת שידוך, בחורה נפלאה ממשפחה טובה, שחולה בצליאק.
כידוע, זו מחלה שניתן לחיות אתה לאורך ימים וכשמקפידים על תזונה נכונה אין לה שום משמעות.
ברם, מכיון שמדובר במחלה אוטואימונית= פגם גנטי תורשתי במערכת החיסונית, נמצא במחקר כי החולים בסיכון גבוה לעוד המון מחלות אוטיאימוניות כדוגמת סכרת סוג 1, לופוס ועוד.
השאלה, האם מבחינה הלכתית, יש חיוב על האדם שלא להכניס עצמו למצב זה?
והאם ישנו מימד השקפתי נוסף בענין?
כידוע, תמיד אפשר לחלות ח"ו במיני מחלות שונות, ואין לאף אחד ביטוח..
יישר כח
תשובה
שלום וברכה
דילמה זו מוכרת לנו מאוד מאוד – לכל העוסק בסוגיות ההתקשרות לקראת נישואין: מתמודדי הנפש, מתמודדי הגוף וכדו'.
ביסודו של דבר, זו הכרעה שרק בני הזוג יכולים לקבל.
אני יכול רק להאיר דברים שנכון לשים על השולחן:
א. לא קל לחיות עם מתמודד נפש או מתמודד גוף. זה מסע מסובך ומשא כבד.
ב. ההכרעה עם מי להינשא היא מצרף של שיקולים רבים לאין ספור. כשמדובר במי שאנו פוגשים והוא מלא מידות טובות, ויכולת התקשרות, ורצון טוב, ונכונות לצאת למסע אל הלוא-נודע ביחד; וכשאנו משקללים גם את העובדה ששום דבר לא מובטח עם בן/בת זוג אחר/ת – עלולה להיות החמצה גדולה אם הרצון שלא להכניס את עצמנו יהיה השיקול היחיד. לאמור: צריך לבחון את כל ההיבטים, ולא רק אחד, גם אם הוא משמעותי מאוד.
ג. אם חס ושלום נהפוך את המתמודדים השונים ל"פסולי חיתון" אנו נהיה חלק מחברה אכזרית ורעה ליושביה, ולא זו בלבד אלא שאנו עלולים למצוא את עצמנו גם נפגעים ממצב זה.
לפני שנים רבות, בחוג שהיה לנו בבית הרב צבי יהודה זצ"ל, אמר לו מישהו: "עזוב הרב, העיקר הבריאות". הרב, שהיה ידוע בדקדקנותו הרבה תיקן ואמר: זה לא נכון שהעיקר הבריאות. בראשית הבריאות, שנאמר "בראשית ברא". אולם העיקר נמצא במקום אחר.
כל טוב וחתימה טובה