ייסורי לב אחרי הפלה

שאלה

כבוד הרב שלום,

לפני מס' ימים עברתי הפלה. כאשר הייתי בשבוע העשירי.

מאז שנכנסתי להיריון חוויתי חרדות קשות מנשוא שהעיבו על שינתי, על אורך חיי ועל היכולת שלי לתפקד בעבודה ובשעות הפנאי. גם לפני ביצוע ההליך הניתוחי עברתי התקף חרדה קשה עם רעד בכל הגוף שהתקשיתי מאוד לעצור אותו.

אני מאובחנת עם הפרעת חרדה, דיכאון ו-OCD, בשל מחלות כרוניות מהן אני סובלת יותר מעשור ובשל נסיבות חיים לא פשוטות.

אחת מהמחלות הינה פיברומיאלגיה, הכוללת בין היתר כאבים מפושטים עזים בכל חלקי הגוף (כאשר כל פעם הכאב "מודלק" באזור אחר), לצד עייפות כרונית מהקימה, לאורך כל שעות היום. אם אני לא ישנה כתשע שעות ביום (ולא מתוך פינוק) אני חווה תשישות גדולה, חוסר ריכוז, מוסחות ועצבנות.

אחת הסיבות המרכזיות שעשיתי את ההפלה היא בשל בעיות הבריאות שלי וזאת ממס' טעמים:

1. במחלה שלי יש מרכיב גנטי וחששתי שהיא תעבור לילד. מה גם שיצא לי תוצאה שאינה ברורה בסקר הגנטי ועל כן עלי לברר סוגיה זו (יצא שינוי בגן מסויים שקשור לשרירים ורשום שזה שכיח באוכלוסיה הכללית אך לא ברור מהן ההשלכות של הדבר).

2. אני על קנאביס רפואי כבר שנים רבות, וזה הדבר היחידי שמציל אותי. שנים הרופאים אמרו שאוכל להמשיך עם התרופה בהיריון (כל פעם הייתי מבררת על כך והתשובה הייתה זהה) בעוד שכשנקלטתי התשובה השתנתה ואמרו לי להפסיק לאלתר. משניסיתי לא הצלחתי להירדם כלל בלילות, ועל כן אמרו לי שאין ברירה אלא להמשך. החשש היה שהסם יגרום לנזקים לעובר בהמשך חייו. ישנם מחקרים מעטים בנושא זה ועל כן רב הנסתר על הגלוי. מבחינה מדעית הראו שילדים שאימן נטלה קנאביס במהלך ההיריון לקו לעיתים בבעיות קשב, זיכרון, בעיות התנהגות ואף הדבר הוליד ללידות מוקדמות של פגים ולסיכון במשקל לידה נמוך. אני אמנם נוטלת קנאביס בשמן, ללא טבק, אבל מהמכון הטטרלוגי נמסר לי גם שמומלץ להפסיק ואין להם מספיק מידע מחקרי בתחום הזה עדיין. עוד הוסיפו שלא אוכל להניק שכן בהנקה מצוי החומר בצורה דרסטית.

3. לאור החרדות שסבלתי מהן והתחושות השליליות חששתי שאני פוגעת בעובר גם מהבחינה הזו.

4. הרופא ציין שייתכן שמחלתי תחריף בצורה דרסטית אחרי הלידה (לכשליש מהנשים זה קורה) ואכן משיחה עם נשים עם פיברו חלקן איבדו את כושר העבודה שלהן. לא יכולתי להרשות לעצמי מבחינה כלכלית להגיע למצב כזה שלא יהיה לי את הדרך לגדל את ילדי ולהיות מובטלת. מה גם שכיום אני מתקשה בביצוע פעולות פשוטות (כמו סחיטת לימון) וחששתי שלא אוכל עם כאלו כאבים להחזיק את התינוק שלי על הידיים, להרים עגלה וזה כשהשינה שלי תהיה ארעית וקלושה.

גם מבחינה כלכלית לא פשוט לי ולבן זוגי שהינו גרוש וראיתי במעשה של הבאת ילד ללא אמצעים חוסר אחריות גם כלפיו וגם כלפי הבריאות שלי שמצריכה ממני הוצאות אינסופיות מדי חודש.

אני חשה בייסורים רבים לאור ההחלטה הזו. קוראת כל בוקר "תיקון כללי" ותהילים ואיני יודעת איך לכפר על מעשה זה. חוששת שדיני לגיהנום ושה' ושאבי ז"ל שנפטר לעולם יסלחו לי. איני יודעת מה לעשות ע"מ להרגיש טוב יותר. קשה לי מאוד להמשיך את חיי כשורה אף במעשים הפשוטים ביותר.

איך אוכל להתנקות מרגשות אלו ולבקש את מחילת ה'?

האם בעיניך כל הסיבות שהצגתי אכן הצדיקו מעשה זה? ראוי לציין שערכתי שיחה גם עם מטפלת רגשית לפני ביצוע הפעולה, עם עו"ס, עם רב וכן אפילו עם מתקשרת (שייעצה להפיל, על אף שאני יודעת שגם כאן נבואה ניתנה לשוטים וזה לא דבר שעושים). כולם הרגישו שאני בתקופה מאוד כאוטית וקשה בחיי. אני חושבת שהבאת ילד מצריכה המון אחריות פיזית ונפשית ולא הרגשתי שבשתי המקומות הללו אני יציבה דיי בתקופה זו, ולו ידעתי שכך ארגיש לפני כן הייתי שומרת על עצמי ולא מגיעה למקום הזה מלכתחילה. אני יודעת שביהדות אין זה מקובל אבל אני יודעת שגם היו לי סיבות שאינן אגואיסטיות אלה כללו חשיבה עתידית על האושר של הילד, שלי ושל בן זוגי.

אודה מאוד לתשובתך ומחילתך על אורך הדברים והכאב שבהם. לצער שבי כרגע אין קרקעית.

תשובה