שאלה
היי זמן רב אני בהתלבטות אם לשלוח את השאלה מחשש שמה היא מורכבת מכדי לענות בפורום הזה..
עברתי אונס וגילוי עריות בילדות. פיתחתי הדחקה חזקה ורק לאחר שנים הצלחתי לפתוח את הפצע, אז החלה הפוסט טראומה.
ב"ה מתוך המון עבודה פנימית - אמונית לאט לאט אני יכולה להרגיש גם תהליכים של ריפוי. בתקווה שמגמה זו תמשיך ותתחזק.
החוסר יכולת שלי בתור ילדה לחיות את החיים האמיתיים שלי גרמו לי לשקר הרבה. שיקרתי כדי ליצור מצב בו אני לא מאמינה לעצמי ואז גם כשמחשבות על האונס צפו יכולתי לא להאמין ולחיות 'רגיל'.
אחת הההשפעות של הטראומה היא מחיקה של תקופות שלמות בחיי, על אותן תקופות המצאתי זכרונות במקום אלה שנמחקו ואותם סיפרתי כסיפור חיי, עד היום אני יכולה להזכר בהם ולהרגיש ממש כאילו הם קרו באמת.
רק לפני לא שנה וחצי בתהליך.טיפולי הבנתי איך חייתי בשקרים של עצמי וגרמתי גם לכל מי שמכער אותי לחשוב שאלו הם חיי האמיתיים.
היום אני מתחרטת מאוד, אני יודעת שזו לא אשמתי שזו הייתה הדרך שלי להתמודד עם כאב שלא יכולתי לפגוש אבל בסופו של דבר אני נצבת מול מציאות של שקר ואני מוצאת את עצמי מחויבת לשקר ולחיות את אותו סיפור חיים אחרת אצטרך לפתוח הכל ולהסביר לכל מי שמכיר אותי וזה משהו שאני לא רוצה.
חודש אלול והדבר שאני הכי רוצה בעולם זה לעשות תשובה לחזור לעצמי האמיתית עם כמה שזה יכאב. אבל איך מסבירים דבר כזה לכולם? איך עושים תשובה על שנים של שקר? אני לא רוצה לספר לכולם על האונס.. עדין אין לי את הכוח לזה. יש דרך אחרת לחזור בתשובה? ואיך לא לשבור את האמון של חברות קרובות שיצטרכו להבין שאני אדם אחר שאשכרה שיקרתי עליהן? איך מתחילים מחדש באמת? אני מרגישה כאילו החטא שלי רחב כל כך שהוא כל החיים שלי ועכשיו להתחיל לחיות את האמת זה כאילו לנפץ את עצמי.. אז אין לי שאלה ספציפית פשוט מרגישה ערפל ובילבול. זקוקה לעצות ולמבט אוביקטיבי על המציאות
תשובה
שלום וברכה
אוי...
לפני כל דבר אחר אני מבקש לסייע בנשיאת המשא הכבד שאת נושאת, להתפלל ולאחר כי ייטיב ה' לך, וכי ייפתחו בפנייך שערים חדשים ומיטיבים.
בעדינות וברגישות, אנסה להיות חלק מתיקון בעצה טובה –
להביט לעתיד.
ולפעול לאור הדרך המיטיבה איתך.
להשתחרר מכל שיקול אחר, של מה יגידו ומה יחשבו.
מה שטוב לך.
מה שנכון לך.
מה שמיטיב איתך.
להתחבר למה שאת עצמך כותבת – תהליכים של ריפוי.
לעזוב את עולם החרטות. הוא לא מקדם לשום דבר.
ואת לא חייבת לפתוח שום דבר בפני אף אחד, ולהסביר.
אלא רק לעשות את מה שמיטיב איתך. אם מיטיב איתך לספר – טוב, ואם לא – לא לראות בכך שום חובה.
את התשובה והתיקון של השקרים – להניח בצד. לעת עתה. את החיים בדרך הראויה לך עכשיו – לאמץ.
וכך לחזור אט אט לחייך. במבט לעתיד.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב