שאלה
שלום הרב. אנחנו בתשעה באב וקראתי איוב. תשובת ה' לאיוב הייתה לפי מה שהבנתי- האם אי פעם עשית מעשים שאלוקים עושה? האם אתה יודע בעצם את כל הדברים שעומדים מאחורי מעשיי?
והתשובה תמוהה עבורי. ברור שיש פער עצום בין ה' לאדם. ולכאורה הייתי שואלת חזרה- האם ה' סובל את הסבל שבני האדם סובלים לפעמים? לה' לא כואבת האוזן כי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף.
אנחנו אומרים שהכל לטובה, ואין ה' שם לאדם נסיון שאינו יכול לעמוד בו. אך האם כשאני מכה עם הפטיש על המסמר אני מרגישה את כאב המסמר? האם כשאני רוכבת על סוס ואני יודעת שהוא יכול לעמוד בו, אני מרגישה את מה שחש הסוס עם כובד משקלי?
כמובן אפשר לענות שכיוון שה' ברא כל פרט ופרט בעולמו הוא יודע לחלוטין מה התוצאה של כל דבר וטיבו של כל סבל. אבל הוא לא סובל בעצמו!
או שכן? כי אומרים שה' כואב את כאבנו בגלות...
מקווה שהבנת את השאלה. אני יודעת שאולי זו שאלה שנשמעת קצת חצופה, אבל ללמוד אני רוצה. תודה רבה ובתפילה לבשורות טובות לכל עם ישראל!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
את לגמרי צודקת. ד' לא סובל בגופו. הוא לא אנוש לכן אין לו סבל גופני. אבל ד' מצוי בכל מקום ובכל זמן. ד' שרוי בתוך המחשבות ובתוך הרגשות שלנו. בהויתו הנשגבה הוא לא צריך גוף כדי להיות בסבל שלנו.
תחשבי על אמא של ילד חולה - האם היא לא סובלת כמוהו ואף יותר ממנו - למרות שהסבל הפיזי הוא רק בגוף של הילד.
הדוגמאות שלך ממחישות את הפער בין אדם ובין אלוקים:
בשונה מאדם המכה על מסמר - ד' מצוי גם בפטיש וגם במסמר. כך גם באשר לרוכב ולסוס - ד' מצוי גם בסבלו של הסוס.
כך הכתוב מתאר את הנוכחות של הקב"ה בצרות של עם ישראל: 'עמו אנכי בצרה' - 'בכל צרתם (לא) לו צר'.