שאלה
הרמב"ם מונה שלשה עשר עיקרים, מדוע לא יותר? מה המקור ל13 האלו דווקא? איך הרמב"ם החליט מה נכנס ומה לא? דבר נוסף, הרמב"ם כותב שמי שכופר אפי' באחד מהם צריך לשנוא אותו (סיום ההקדמה לפרק חלק), אמנם באחת מתשובותיו כותב הרמב"ם שילדים של כופרים אין להם דין כזה מכיוון שהם כתינוק שנשבה כך שאין בעיה עם החילונים בימינו, אבל לפחות על הדור של הרב קוק שהתחילו את הכפירה והחילון בעם, לכאורה היה צריך לשנוא?
תשובה
שלום וברכה
באופן כללי, השיטה העקרונית שהייתה קיימת בעולם הפילוסופי של גדולי ישראל דאז הייתה שיש שלושה עיקרים: מציאות ה', תורה מן השמיים והגמול לעתיד לבוא.
למעשה, גם י"ג עיקרים של הרמב"ם סובבים רק על שלוש העקרונות האלה, אלא שהם פורטים את הדברים לסעיפים. נסה למיין אותם ותראה שאלו שלוש עשרה העיקרים.
מה מקורם ? קשה לדעת. נראה שיש כאן שילוב של שני יסודות: הראשון בהם הוא להגדיר "עיקר" בתור עיקרון שאם הוא יתמוטט – תתמוטט התורה כולה, ואז לבחון מבחינה מחשבתית נושא אחר נושא, ולראות שאכן אלה שלוש הנושאים שבהתמוטטותם תתמוטט התורה כולה. יסוד שני הוא כנראה מקור קדום משותף שממנו שאבו הכל.
לגבי מי שאינו מקבל על עצמו אפילו עיקר אחד מי"ג עיקרים: אכן זה מה שכתוב ברמב"ם. אולם מסיבות רבות לא נהגו כך, ונראה שהעיקרית שבהם היא דברי התוספות ששנאה זו נושאת בחובה אסון גדול, גם במקומות שמצווה לשנוא: " וי"ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב (משלי כז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר" (פסחים קיג ע"ב).
כל טוב