שאלה
שלום לרב,
קודם כל,תודה לך על המענה הזריז בשאלה הקודמת שהפנתי(על הפרקטיקה באתיקה ודת,האינטרס של העם,הפושעים מבאלרוס,התנועה הפרוגרסיבית וכו).
רציתי לשאול אותך עוד שאלה על נושא אחר,השאלה עוסקת על האמונה בבורא.
אתחיל מזה שברור כאור שמש שיש בורא לעולם,הן מהפן המדעי (המפץ הגדול,החלל,איך נוצרו החיים,מאיפה הגיעו בכלל חוקי הפיזיקה כי הרי לוגית היו צריכים להיווצר עוד לפני שמשהו נברא (הכוונה שהחומר הוא זה שמכופף לפיזיקה ולא להפך),איך בכלל ה"כלום" נוצר כי הרי את ה"כלום" גם צריך ליצור(וגם איפה נוצר ה"כלום" הזה,הרי כלום זה לא חלל ריק,אלא,משהו שבמלוא ההגדרה,זה משהו שמעבר לתפיסתנו),והאם אנחנו בכלל במין "לולאה" אינסופית של "יקומים"?אם כן, אז זה מ"על הטבע" כי אינסוף במלוא הגדרתו,הוא לא באמת משהו שהוא "טבעי" או יכול להיתפס בתודעה (מחוץ לחישובים במטמטיקה),ואם בכלל יש "יקום אב" לכל היקומים אז איך הוא נוצר?,ואם גילו הוא מוגבל? מה היה אז לפני?,ומה זה בכלל המושג "זמן"? ברור ש"זמן" זה משהו מוגבל לטבע,כלומר הזמן התחיל "לפעול" מאיפשהו באיזשהי נקודה,וגם אם לא,והמדע לא יגיע לזה שהזמן בהכרח מוגבל (מה שלא הגיוני),ונניח שהזמן אינסופי,כלומר שוב זה מובן שהוא "על טבעי" וכו)
לא חסר שאלות,שלדעתי,ספק שמתישהו יהיה עליהם תשובות,אבל התשובה עליהן היא אותה התשובה בכל מקרה (הכוונה שגם לא באמת היה צריך להיוולד בתקופה שבה המדע פורח בשביל להבין את זה).
בוודאות ישנו "כוח עליון" שהוא מעל הטבע,שהתחיל את כל הבריאה,זו הכוונה שזה ברור כאור שמש.
בשנה האחרונה,אני "התעוררתי",הפסקתי לקחת את הקיום כמובן מאליו,והתחלתי לחפש בכל מיני מקורות.
אני רוצה להגיד,רוב האנשים,בין אם הם חילוניים או דתיים,רוב רובם של האנשים הם "ישנים",הכוונה שאם תשאל חילוני למה הוא חילוני או אתאיסט למה הוא אתאיסט,אתה תבין שהם לא באמת יודעים למה,כלומר לא תהיה שם איזושהי תשובה רצינית.
לרוב זה מסתכם שחילוני הוא חילוני כי ההורים שלו חילוניים,הסבתא שלו חילונית,גדל בסביבה חילונית,למד עם חילוניים,חי עם חילוניים וכו.
אתאיסט הוא אתאיסט כי "כל המדענים הם אתאיסטים" (מה שפשוט לא נכון,דווקא להפך,רובם אולי אומנם לא דתיים(לקחתי גם מדענים גויים),אך מאמינים שיש כוח עליון או לפחות אומרים שיכול להיות והוא קיים וכו),או שהוא אתאיסט בגלל סביבתו,או שפשוט כי הוא לא מוכן לקבל שיש משהו מעבר ליכולת ההכרה,או שזה יסתכם באיזו תאוריה (אבולוציה,הופעת חיים)שלדעתי רק מחזקות את ההבנה והקיום של הבורא וכו.
בקיצור,אתה מבין שהוא בעצמו כנראה לא יודע למה (וגם הוא יבין את זה לרוב) ואין שם תשובה רצינית באמת.
גם דתיים לרוב באותה קטגוריה,אם תשאל דתי למה אתה דתי?התשובה:טוב תשמע,אני פשוט מאמין,ככה חונכתי,ההורים דתיים,שמה שסבתא הייתה מאמינה,הבית ספר היה דתי,המורה היה דתי,אנחנו כולנו מאמינים בני מאמינים ובכלל אצלנו אף אחד לא שואל שאלות כאלו,איך אתה שואל וכו.
אני לא רוצה לשאול כאלו שאלות מצד אחד אדם דתי (גם כי אין לי חס וחלילה מטרה להסיט אותו מאמונתו וגם מסיבות אחרות),וגם אותך כרב,אז אם השאלה הזאת בעייתית בעיניך,אני באמת מעדיף שתתעלם ממנה.
אבל הלימוד הדתי מתחיל ישר מקומה 2,הכוונה שלומדים הכל כאשר זה מבוסס כבר על מציאות הבורא ומתן התורה.
אז אני רוצה לשאול,איך יודעים בוודאות (100%) שהיה מתן תורה,שכל מה שרשום בהכרח הוא אמת,שזה בדיוק אחד לאחד מה שהתכוון אליו הבורא?על מה בדיוק הכל מתבסס?האם יש תשובות לכל השאלות?
אני מדבר על ההתחלה שבהתחלה.
תודה על זמנך.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
בתחילת דבריך אתה קובע (אני לגמרי מסכים אתך) שהתבוננות שכלית בעולם החומר, המורכב והעשיר, העדין והמתוחכם, מביאה למסקנה אודות קיום בורא עולם. וודאי אם נוסיף לכך את התהיה אודות ההתחלה, מקור המציאות הכוללת חלל וזמן, נגיע למסקנה ברורה אודות מציאות האל.
אציין בפניך שלמרות דבריך הנבונים והמשכנעים, יש בעולם אתאיסטים, חלקם מדענים שמעודכנים היטב בכל אותם נימוקים בגללם אתה משוכנע במציאות אלהים.
זה ההבדל בין מדע ואמונה, בין הקביעה ששתיים כפול שתיים הן ארבע, או הקביעה שלפיל יש חדק, קביעות מדעיות, אין עליהן שום ויכוח. ובין קביעות מנומקות היטב, עם זאת אפשר להתווכח עליהן. זה ההבדל בין מדע ואמונה. אמונה בהכרח מתרחשת במקומות בהם אין תשובה שכלית חד משמעית, אין עובדות מוכחות.
העובדה שדברים אמוניים אינם מוכחים כמו דברים מדעיים, מבטאת את היתרון של האמונה ולא את חסרונה. אמונה מציינת בחירה. כאשר אין ספק בעובדות – לא נאמר ש-'מאמינים' בהם אלא ש-'יודעים' אותם. כלפי קביעה מדעית אין שום יחס אישי. אין עבורי שום משמעות לכך ששתיים כפול שתיים הן ארבע ושלפיל יש חדק. בשונה מעובדה מדעית, כלפי אמונה נוקטים עמדה. בוחרים להאמין. האמונה יוצרת זיקה אישית בין המאמין ובין עמדתו. בחירה מבטאת עמדה אישית וממילא אחריות כלפי הבחירה.
אמונה נגזרת מהמושג: 'אמון'.
אמחיש זאת בסיפור:
חבר מבקש ממני הלוואה של 100,000 שקל. אם אני דורש שיחתום על שטר ויביא ערבים – סימן שאני לא נותן בו אמון. אני לא בטוח שהוא יחזיר את ההלוואה. חוסר האמון שלי כמובן פוגע בו.
כאשר אני נענה מיד לבקשתו, מעביר לו את הכסף, בלי שאלות ובלי תנאים, אני נותן בו אמון מלא. כתוצאה מהאמון המלא, הקשר ביננו מתחזק: אמון מעורר אהבה ואהבה מעוררת אמון.
זה ההבדל בין אמונה ומדע. מדע לא קשור לבחירה של האדם. באמת המדעית לא בוחרים, היא הכרחית, מתבססת על עובדות מוחלטות. על שיקול רציונלי קר.
האמונה שרויה במקומות בהם אין מסקנה מדעית חד משמעית. האדם בוחר להאמין. הבחירה מחוללת חיבור פנימי לאמונה. מהבחירה נובעת אחריות.
דוגמה לכך: בחירת בן זוג. לא מחליטים על בן זוג באופן רציונאלי. אין אפליקציה שמשדכת בין שניים. בן זוג בוחרים – ממילא לוקחים אחריות להצלחת הזוגיות.
מתן תורה, תורה מן השמים, אלו אמונות. אין וודאות חיצונית – עובדתית אודות מתן תורה. היהודי בוחר להאמין במתן תורה, יש יהודים שכופרים בכך. העובדה שאפשר לכפור במתן תורה מצביעה על כך שזו אמונה ולא מדע. דווקא משום שאין הוכחות בנושא, אדם נדרש לבחור להאמין בכך. יהודי בוחר להאמין בתורה, מתוך כך לוקח אחריות לקיים אותה.
לטעמי, דווקא בתקופתנו, כאשר חזרנו מגלות ארוכה לארצנו, מתבררת עובדה שמחזקת מאוד את הבסיס הרציונאלי לעקרונות אמונה: תורה מן השמים – השגחה אלוקית – בחירת עם ישראל וארץ ישראל.
העובדה שאחרי אלפיים שנות גלות ופיזור בין העמים, חזר עם ישראל והתגבש בארץ מולדתו, הקים מדינה וחדש בה שפה ותרבות ישנה.
יש כאן שישה(!) מרכיבים שכל אחד מהם הוא פלא שאין דוגמתו בעולם - אין בשום מקום בעולם אירוע כמו ההיסטוריה הפלאית של עמנו בדורות האחרונים.
א. הישרדות של עם מפוזר ונרדף במשך אלפיים שנה.
ב. חזרה למולדת עתיקה.
ג. הקמת מדינה בתוך סביבה עוינת (מלחמת השחרור).
ד. פזורה שונה באופיה ותרבותה מתגבשת לעם אחד (יוצאי תימן עם יוצאי גרמניה; יוצאי רוסיה עם יוצאי מרוקו...)
ה. במשך אלפיים שנה הארץ לא נתפסה על ידי שום אומה אחרת.
ו. החזרה לארץ זכתה להסכמה בין לאומית כוללת.
ז. החייאת שפה עתיקה שחדלה מלהיות שפה מדוברת.
הכי חשוב לזכור שעם ישראל החזיק בספר אלוקי (תנ"ך) עוד בטרם יצא לגלותו. בספרים הללו נבאו מראש שכל הדברים הללו יתרחשו.
כאן יש הוכחה מלאה גם להשגחה אלוקית שהביאה את עם ישראל עד הלום, גם לסגולת ישראל ובחירתו, גם למקור האלוקי של דברי התנ"ך, גם לקיום המצוות (הרי העם ששרד ושב לארצו נשמר בזכות התורה, גם תחושת החיבור בין חלקי העם היא בזכות המורשת האלוקית שלו: מילה, מזוזה, תפילות, חגים...)