שאלה
שלום וברכה!
כבר שנים רבות מעסיקות אותי כמה שאלות מטא - הלכתיות די בסיסיות:
1. האם יש אמת הלכתית אחת או כמה אמיתות הלכתיות?
2. האם ה'אמת האלקית' היא זו שמחייבת אותנו או שמא "נמסר הדבר לחכמים' או בניסוח אחר האם בלימודנו אנו תרים אחר האמת האלקית או שמא במהלך לימודנו אנו יוצרים את האמת ההלכתית.
(בהערת אגיב אעיר ששתי השאלות הללו לא תלויות לחלוטין אחת בשנייה ).
ראיתי שכתבת ספר שעוסק קצת בנושא הזה בשם 'והלכה כבית הלל', אך הוא לא פתר שאלות רבות שיש לי על הנושא:
1. במידה ואכן אנו מחויבים לאמת אלקית אחת מדוע ה' נתן את התורה בצורה כל כך עמומה? האם הוא לא ידע מראש שיהיה מחלוקות? שלא תמיד יהיה בית דין גדול שיכריע את ההלכה?
2. האמירה שאין אמת אחת אלא כמה בחינות איננה מובנת לי. אמנם אני מכיר את דברי המהר"ל וכן את דברי הרב קוק המדברים על כך שבכל צד יש נקודות של אמת, אך הדגש הוא על נקודה!! של אמת אך למעשה יש בהם גם טעות. התפיסה שאכן יש כמה אמיתות הלכתיות לחלוטין (לא רק נקודה של אמת אלא ממש שני צדדים סותרים שכולם אמת) נשמעת לי מוזרה וקצת מרוקנת מתוכן את המשמעות של ערכי ההלכה. האם שאלתי מספיק ברורה? השאלה כמובן יוצאת מנקודת הנחה שיש טעם למצוות, שהרי אם זה רק "גזירת מלך" אין בעיה שיהיה אפילו 1500 דרכים לקיים את זה, אך באופן אישי קשה לי לנקוט כך.
3. שאלה 2 מחריפה אף יותר בהנחה שה' מלכתחילה מסר את התורה לשיקול דעתם של חכמים. אמנם אני מבין שבגלל מוגבלותנו כבני אדם אין מצב שתמיד נקלע לאמת ההלכתית אז יותר קל למסור זאת לחכמים, אך האם אין אנו מוותרים בכך על האמת האלקית שהיא בעצם הסיבה לכך שמלכתחילה לתורה יש משמעות? מה פשר הדבר שיש לחכמים כביכול סמכות ערכית לקבוע מה נכון ומה לא נכון?
הרי גם בתחום המוסר אני יותר מצדד בעמדה שה' איננו קובע מהו טוב ומהו לא טוב, ולכן גם קשה לי להבין את העמדה שבתחום התורני (שבא להוסיף רבדים נוספים למציאות) יש כוח לחכמים לקבוע מה נכון ומה לא נכון ויש מקום לכמה דעות.
אני מבין שזה נושא לדיון ארוך אבל זה ממש מנקר לי בראש ומטריד אותי - אם אין לך את היכולת להאריך אשמח אם תוכל להפנות אותי אולי למקורות שעוסקים בכך (מקורות האגדה בנושא וכן ההקדמה לש"ש, לאגרות משה וכו' מוכרים לי)
תשובה
שלום וברכה
אני מקווה שהבנתי נכון את השאלות. אם התשובות אינן מכוונות – אשמח שתדייק.
א. לא כל כך הבנתי את השאלה. הלוא אתה מכיר בוודאי את עולם המחלוקות, ויודע כי זה אחד הנושאים המאפיינים ביותר את התורה שבעל פה. ברם, ניתן לומר כי העמדה המקובלת היא שזו מהותה של התורה שבעל פה. על כן, איך אפשר לדבר על "אמת" אחת ?
ב. אנחנו תרים אחר האמת האלוהית. אולם, אנו מודעים שיכולתנו לדעת אותה עד תומה אינה אפשרית, שהלוא אנחנו מודעים לכך שבסופו של דבר המפגש שלנו עם התורה האלוהית קשור גם בשאלה מיהו הנפגש – יש הבדל בין הפגישה של בית שמאי ובין זו של בית הלל, והדבר נכון עד ימינו אנו ממש. בשל כך, בפועל נמסר הדבר לחכמים, אך החכמים עצמם מנסים בראש ובראשונה לכוון את עצמם למה שהם מאמינים שהוא האמת האלוהית.
ג. ריבונו של עולם נתן את התורה בדרך זו כחלק בלתי נפרד מכל יחסו לבריאה. הבריאה עצמה היא צמצום אורו המוחלט, והותרת מקום עצום לבני אדם. זה נכון ביחס להיסטוריה, ולתפקיד אותו ממלאת הבחירה החופשית שלנו בקביעת מהלך התנהגותנו בעולם; זה נכון ביחס לתורה, ולתפקיד אותה ממלא ההבנה שלנו בעולם התורני. הוא כמובן היה יכול לא לברוא את העולם; הוא כמובן היה יכול לא לתת את התורה; הוא כמובן היה יכול לתת את התורה עם נבואה נצחית שהיא זו שתבאר בכל ספק שיש לנו את משמעות התורה וכדו'. אולם לא כך הוא ברא את העולם, אלא מינה אותנו כ"צלם אלוהים" להתנהל בבריאתו, בין בנושאים היסטוריים ובין בתורה.
ד. אתה צודק שהעובדה שיש "נקודה" של אמת עדיין לא פותרת את השאלה כולה. ברם, המציאות היא לא בינארית. לאמור: יש שורש וחוט שידרה ש(כמעט ו)אין עליהם מחלוקת כלל, למן קבלת התורה שבכתב, דרך חלק גדול מהמשנה, ועד לימינו אנו. בעיקר מדובר בשורשים וביסודות מהותיים; יש דברים שהיו עליהם מחלוקות עצומות – והוכרעו, בהסכמת היהדות כולה. יש דברים שיש עליהם מעט מחלוקות; יש פרטים שיש עליהם 1500 שיטות כפי שכתבת וכדו'. כשמודעים שזו המציאות נמצאים במקום הרבה יותר יציב מאשר אתה מתאר, כי לא הכל נמצא כל הזמן בתנועה.
ה. כאמור, איננו מוותרים על האמת האלוהית. גם מדרש חז"ל "נצחוני בני" הוא פינה ומצבי קיצון, ולא הנורמה. חכמי ישראל, לאורך הדורות כולם, מבקשים לכוון את עמדתם לדבר ה' ככל יכולתם.
ו. לא הבנתי את דבריך על המוסר.
כל טוב