שאלה
שוב שלום לרב!
בעודך הוגה בשאלתי הראשונה ומנסה לענות על שאלתי עלה בדעתי רעיון לתשובה שאולי יסייע לך להבין טוב יותר את מצב העלילה ולמצוא תשובה הולמת לשאלתי.
ובכן, עלה בדעתי, שלפי המסורה היו שתי חוות. הראשונה שהייתה דבוקה לאדם הראשון ומרדה בו, וניסרה הקב"ה משאתו של אדם - והלכה לה. ולאחר מכן הפיל הקב"ה תרדמה על האדם וברא לו את חוה השניה שעליה אמר אדם הראשון "לזאת יקרא אשה".
שאלתי היא כזו: מי היא זו בימינו חוה זוגתו של אדם? כלומר, מי זו בבחינת רחל ומי היא זו שבבחינת לאה? מי זו עדה ומי זו צילה? מי זו הנחשבת לאהובה ומי היא זו הנחשבת לשנואה? מי היא זו אהלה ומי היא זו אהליבה? במילים יותר ברורות אני שואל על מי משתי אלו נאמר "הפעם זו עצם מעצמיי ובשר מבשרי"?
דומני שהקב"ה זיווג אותי תחילה עם זיווגי "עצם מעצמיי ובשר מבשרי" ולכן התאימה לי לעלילת התורה ובניתי בנין שהתאים לסיפור העלילה שבתורה. ומשלא נמצאה לי חוה המתאימה לסיפור העלילה הוצאתי אל מרחב שליטתה של אותה חוה שמרדה באדם הראשון ושניסרה הקב"ה ושילחה לגורלה. ושם המשיכה במרודה ותככיה כנגד אדם הראשון.
שאלתי המתבקשת היא: מדוע לא המציא לי הקב"ה זיווג מחוות האדם כאשר הייתי במחיצת "עצם מעצמיי ובשר מבשרי"? ולמה הוציאני הקב"ה אל מרחב שליטתה של חוה אותה שילחה הקב"ה כיוון שלא התאימה לאדם הראשון והייתה מתנגדת לו?
דומני שאני נע ונד כעונשו של קין, ומעולם לא נתתי מנחה שאינה הולמת, ולשוא קבלתי את תוכחת ה' שכביכול אומר: "הלא אם תטיב שאת וגו'".
כיצד אתה משליט לי סדר בדברים?
תשובה
שלום וברכה
אני מבין היטב את הפיתוי ליילד חווה נוספת.
אלא שאין לנו מסורה כזו, ולא ניתן לברוח משאלות מורכבות הנוגעות לחווה, על ידי הבחנה בין שתי נשים.
ואין לנו אלא לחיות בתוך הגבולות. לא מחוצה להן.
והגבולות הן שיחסי איש ואישה נעים באופן מתמיד בין קירבה לריחוק, דבקות והסתתרות, "נע ונד" ו"בניין עדי עד".
וכבר שלמה המלך ציין בספר משלי כי את דרך גבר בעלמה אין אנו יודעים עד תום.
ועל כן אנו מתפללים לריבונו של עולם שיזכנו לנווט בין שתי הבחינות האלה בדרך המיטיבה ביותר.
כל טוב