האם לספר על שמירת נגיעה

שלום וברכה

ראשית, אני מברך שתזכו להקים בית שמח ובריא, קדוש וטהור בישראל.

פוסקי ההלכה עסקו בתשובות שונות בשאלה מה חובה לספר ומה לא. הנטייה הבסיסית היא שכאשר מדובר על דברים "שגרתיים" אין חובה לספר, שהלוא כל אחד מאתנו יודע שאנחנו לא מושלמים, ואילו כאשר מדובר על דברים חריגים - חובה לספר.

לצערי הגדול, המציאות שאתה מתאר אינה חריגה, ועל כן לא קיימת חובה לספר, בעיקר אם אתה אכן לא נמצא במקום הזה יותר, ואתה נאמן יותר לברית ההלכה.

ברם, בדינמיקה שבין בני הזוג המכירים זה את זה - כדאי מאוד להיפתח ולהכיר בכך שכל צד אינו מושלם, ושלכל צד היו נפילות ויש אתגרים. אנחנו לא אנשים מושלמים, וטוב מאוד שהשקיפות הזו תהיה הבסיס לכל הקשר. על כן, אני נוטה יותר שלאחר שמתקדמים היחסים - בני הזוג יקיימו את אחת הפגישות כאשר מדברים גם על המקומות הכואבים וזקוקים לתיקון. כך לא רק שהקשר ביניהם מתחזק, אלא שנאמנים יותר לחובות המוטלות מן התורה, כמו הימנעות מגניבת דעת, מאונאה, מדבר שקר פאסיבי ועוד.

תשומת הלב בשיח ביניכם בנושא זה צריכה להיות עליכם, ולא על הבחורה הקודמת שהכרת, ועל כן לא עוסקים בלשון הרע עליה (על אף שהבחורה הנוכחית עשויה להכיר במי מדובר) אלא בכם עצמכם.

כל טוב ושמחנו בשמחות