שאלה
שלום לרב!
בבראשית פרק ג' פסוק ו'-ז' נמצאנו למדים שכאשר חטאה חוה עם הנחש, כלומר "וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל" - לא נפקחו עיניה אלא רק כאשר "וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל", אז נאמר "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם", מדוע לדעתך לא נפקחו עיניה ראשונה על מנת להזהיר ולהתוודות לפני בעלה שהולכה שולל ושימצא לה פתרון לבעייתה?
האם יתכן שבחטאה עם הנחש נתפסה בקסם שביו ובתחושה זו פיתתה את בעלה לנהוג בה כמעשה הנחש משום שנתמכרה לתחושה חולנית זו?
והאם נכונה הדיעה שסיבת פקיחת עיני שניהם ביחד היה רק כאשר בעלה נתפתה לאכול מהפרי משום שהוא זה שנצטווה והוזהר על ידי הבורא לבלתי אכול ממנו, ומכיוון שבעלה אחראי לה וממשיך עליה חוט של חסד אזי באופן הסתברותי נפקחו עיניו ועיניה גם יחד?
בתודה מראש!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אני פותר את הנושא בדרך אחרת - להבנתי פקיחת העיניים לא הייתה מיד.
היא אכלה. אחר כך נתנה לאישה והוא אכל. אחרי ששניהם אכלו, לאט לאט במשך כמה שעות או ימים הם התחילו להבין ולהשתנות.
אני קורא את הפסוקים ככה: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל.
וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל.
עבר זמן: מספר שעות - אולי ימים מעטים, ואז =
וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: