שאלה
שלום לכבוד הרב,
רציתי לדעת מה דעת ההלכה במקרה שבו הייתי נוכחת במצב שבו שמעתי את דוד שלי אומר( ולא בפעם הראשונה) לבתו בת ה18 לשון הרע על בני משפחתי, האמירה שלו לבתו היתה בעניין זה שלדעתו החינוך שלנו, הדתיים לאומיים, לא טוב( כי שמע את שתי הבנות של אחים שלי שהיו אז בנות 8 שרות שיר של זמר לא דתי) ולכן רצה להראות לה כמה הדרך שלהם, החרדית, היא הנכונה יותר.
אני ישבתי לידם באותה ספה ושמעתי את הנאמר כי לא הם לחשו אלא דיברו רגיל..כמובן שנעלבתי מאד וחשבתי שזה לא ראוי לדבר כך על אחי( ועוד שזה היה בביתו של אחי שהזמין את הדודים האלה לשמחת מצווה) אבל לא אמרתי להם כלום כי התביישתי.
אחכ חשבתי לעצמי שאולי זה בסדר שהוא עשה זאת מצד חינוך לבת שלו שהוא חושב שאם לא יגיד לה כלום היא תחשוב שזה בסדר לשמוע שירים שלדעתם לא ראויים( השיר היה אגב "היא רק רוצה לרקוד"), מצד שני זה לשון הרע על אנשים ועוד בקול בבית של אותם אנשים ..
ובאותו עניין- יצא לי גם לשמוע מקרובים חרדים אחרים שלי אמירות לא נעימות מבלי שעשינו או אמרנו משהו כלפיהם, האמירות מגיעות משום מקום ונראה שמטרתן להוכיח אותנו( ואנחנו נחשבים מאד דתיים אבל לא בעיניהם כנראה) אבל לי זה מרגיש כמו לחפש להתנשא או לא לראות את הטוב שבנו וגם כאן אני שואלת האם התוכחה לגיטימית או שלא? ואם נניח שכן האם מותר להגיד אותה בכל הזדמנות כדי להעביר את המסר שהם חושבים גם אם התוכחה הזו לא נשמעת כי היא כבר מעיקה ולא מקרבת בינינו?
אני שואלת כי לי ברור שזה לא נעים אבל שואלת את עצמי האם יתכן שהתנהגותם ראויה על פי ההלכה ואז הבעיה אצלי שאני רגישה מדי ולא חושבת שהייתי מסוגלת להתנהג כך
תודה רבה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
במה שאת מתארת אני לא מוצא עבירות:
1. ביקורת שנאמרת על דרך של ציבור - מגזר, לא על אדם מסוים, אינה לשון הרע.
2. הביקורת שאת מתארת נאמרה (כפי שגם את כתבת) כדי להגן על הילדים שלהם מהשפעה שהם חוששים ממנה. לא כדי לפגוע בכם.
3. אפשר שיש אמירות שמבטאות תחושת התנשאות.
4. אפשר שהתוכחה מעיקה ולא מקרבת.
בשני הנושאים האחרונים (3-4) אפשר לנהוג אחרת, במידות מתוקנות של יותר ענווה וקרבה, אבל גם כאן אין עבירה.