שאלה
שאלה שסקרנה אותי לאחרונה.
יש בתורה ייצוגיות רגשית - צער דוד על יונתן, יעקב על יוסף וכו'.
אך משהו שסמתי לב אליו היא המינוריות של הרגש, כאילו הוא חליק ולא מעניין. זה גרם לי לחשןב - האם על פי התורה אין מקום עבורו בעולם הזה? ישנה רק תכלית ודרישה למילוי תפקידים בעולם? למה אין למשל ייחוס להתגברות פנימית על מכשולים, או פיתוח הרצון להיות קיים בעולם?
מקווה שלא גלשתי אבל שורה תחתונה - למה בתורה אין חשיבות עליונה לתחושות האדם שמעסיקות אותנו כל כך בעולם, ואופן ההתמודדות איתן?
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
ברור שיש רגש בעולם, והוא דומיננטי וחשוב, אבל זה נמצא בהדרכות של חז"ל, התורה בעיקרה היא המצוות שניתנו לאדם, אבל לא שכר ועונש, לא הסטוריה, לא רגש, אלו דברים יחסיים לפי הדור והאדם, ועל כן יש מעט רגש בתורה, אבל בנ"ך אנו מוצאים כבר הרבה יחסי רגש.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ