שאלה
שלום הרב,
עוד לפני בניין המקדש ועד לאחריו איך שאני מכיר, מידע שמוגבל ברשותי אך עד לתוצאותיו היום.
יש מגמה של היהדות כך שהיא תגובה לעבודה זרה בכל הגוונים וכל מטרתה היא לעקור את אותו, כשהמצב היה קשה כמו בקורבנות שהיו נפוצות והפולחן היה חלק מהעבודה בדתות ואלוקים לא יכל לאסור את זה מתוך תקנה שהציבור לא יכול לה וציווה על קורבנות אבל הייעוד שלהם השתנה.
כך לפי החקירה גם על תפילין ובהרבה נקודות היהדות הייתה תגובה למצבים המשתנים ומה שאפשר לה להילחם בפוליתאיזם. דבר החיובי המקנה חיות ורלוונטיות לעולם החי והמשתנה בלי הרף וצורות הביטוי משתנות גם הם.
הדבר הפך לבעייתי איך שאני רואה, כשהתורה שבעל פה נכתבה, דבר השימר את היהדות אבל נטל את היכולת המים שהייתה לה, שמשנה צורתה בהתאם למצב ויודעת לחזור ולהגיב ועיקרון היהדות נשאר.
ובמקום זאת במשך אלפיים שנה נוספו ונוספו תגובות לאירועים שבאו על עם ישראל ומשום הגלות ועיקרון שאין בית דין יכול לשנות את מה שפסק בית דין הקדום לו.
אנחנו נתקעים עם תגובות והלכות לא רלוונטיות להיום, שהתגובות שלהם לא מקנות את התגובה הנכונה וזאת מגמה שביסודה רק הולכת ומתחזקת עם שנים.
מספר שאלות:
-מה דעת הרב בנוגע לנאמר?
-האם יש אפשרות לשנות את המצב? ( אם התשובה היא על הקמת סנהדרין אשמח לעוד אפשרות כי זאת אופציה אפשרית אבל היא תוכל רק עוד כמה עשרות שנים כשאנשים לא יזוהו יותר מידי עם הלאום שממנו באו(לפחות זאת דעתי)).
-אם השינוי בא מלמעלה( כמו סנהדרין), דבר שהמעמיד אותי בציפייה כמו ביאת המשיח ובתסכול על המצב הקיים, האם יש עצה להתמודדות שונה? ( חוץ מלקבל את המציאות כמו שהיא, דבר שכבר כרגע אני מקבל (אבל תוהה למצב של שינוי)).
תודה רבה הרב!
סליחה על כמות השאלות.
ואת מקורם קיבלתי מהספר של אסא כשר (יהדות ואלילות), הוא לא דתי אך ביקורתי באופן יחסית אובייקטיבי ומביא כאן רעיון חשוב ונוגע בנקודה שתופסת את ליבי.
תשובה
שלום וברכה
מהותה של תורת נצח הוא בהיותה מורכבת משני ממדים. ממד אחד קבוע ויציב, העובר מדור לדור; ממד שני המנכיח את עקרונות הנצח בכל תקופה ותקופה. באופן דרשני – זו המשמעות שהתורה מצווה כי הבדים בהם הלוויים נושאים את ארון הברית חייבים להיות קבועים בארון, ואסור ליטול אותם משם. בכך מבוטאת הן נצחיות התורה בארון, והן העברתה מדור לדור – בבדים.
האמנם כל המטרה של היהדות היא לעקור עבודה זרה ? ספק. עקירתה היא בוודאי יסוד ענק ביהדות, אך יסודה של התורה הוא לכונן בעולם אומה יהודית המממשת את הציוויים הא-לוהיים כולם, למן עקירת עבודה זרה ועד עשיית הטוב והישר בעיני ה' במישורים המוסריים והחברתיים.
האמנם הקורבנות הם מאבק בעבודה זרה בלבד ? נראה אמנם שתשובתו של הרמב"ם היא שכן, אולם כמעט כולם חלקו עליו, ובראשם הרמב"ן, הטוען בין השאר כי הנטייה להקריב קורבנות קיימת מיסוד העולם (קין), ומומשה על ידי האבות, ובכלל לא כחלק ממאבקים תיאולוגיים, אלא בשל הקשר שבין המילה "קורבן" למילה "קירבה". כמו שאנחנו מבקשים לתת לאלה שאנחנו אוהבים בבני אדם – אנו מבקשים לממש את אהבתינו לריבונו של עולם גם באופן מעשי.
ובכלל, הנטייה לראות את המצוות כמאבק – אוסרת את המצוות בתא קטן, בעוד שיש להן אין ספור מרחבים משמעותיים. הנחת תפילין אינה רק מאבק. היא מקפלת בתוכה אין ספור משמעויות פנימיות.
אלו היסודות הנצחיים של היהדות.
ובד בבד, מה שאתה כותב הוא נכון, ויש צורך מתמיד להגיב למציאות. ואכן, ההלכה עושה זאת, וקשה למצוא דבר אחד שהיא אינה פוגשת את המציאות, ו"רוקדת" עימה. דוגמה לדבר, כבר התוס' הראשון בש"ס מפגיש את ההלכה שזמן קריאת שמע של ערבית הוא מצאת הכוכבים, עם המציאות שקוראים הרבה יותר מוקדם, וזו רק דוגמה קטנטונת לאין ספור מפגשים כאלה, כולל אלה שאתה מכוון אליהם – מפגשים עם תרבות משתנה.
השינויים אינם ממתינים לסנהדרין. הם מתרחשים. רק ראה את הדרמה הגדולה של השינויים במקומן של הנשים בעבודת ה', בכל הזרמים ובכל השיטות כל אחת לפי דרכה, ותוכל לראות עד כמה שהדברים אכן מתרחשים בפועל. זו דוגמה אחת, לאין ספור מפגשים של ההלכה והמציאות. ההלכה גם מסתערת על המציאות ותובעת לכפות על המציאות את יסודות ההלכה, וגם מגיבה למציאות.
והיא רלוונטית עד מאוד.
כל טוב