נישואי כהן ואנוסה

שלום וברכה

נראה שהפרשנות שלך לאיסורים המוטלים על הכהונה – נכונה. זה אינו קשור לאנוסה בלבד. כהן בעל מום אינו רשאי לשרת במקדש, על אף שנשמרות זכויותיו. אכן נראה שהמטרה היא שיהיה מקום אחד של שלמות, ככל האפשר. כתבתי על כך בעבר פעמים רבות, כגון בקיצור נמרץ כאן: http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=88573.

איני יודע לומר מהי ההשפעה על האישה בשעה שהיא נאנסה לפסול לה. זה לא עצם האונס, שהרי אם היא חס ושלום נאנסה על ידי יהודי כשר – הוא נבל נורא, אולם היא מותרת לכהונה. האיסור הוא רק אם היא נאנסה לפסול לה, כגון קרוב משפחה או גוי. הסיבות אפוא נסתרות מעינינו.

איני חושב שהדבר מלמד משהו עליה. להפך, כשהיא משתקמת על אף הפגיעה המחפירה בה – יש בה זכות עצומה וגדולה. להבדיל – גם גויה שמתגיירת, ואפילו רות המואביה, אסור לכהונה, על אף ההערצה הגדולה שיש לנו כלפיה. זוהי זכות גדולה להיות מסוגלת להקים בית בישראל, על אף העוול הנורא שנעשה בה. על כן, כנראה שאין זה קשור לקדושה שהיא עשויה להגיע אליה, ואולי אף להפך.

נראה לי אפוא כי אם אפשר – נכון לא להפוך את ההלכה הזו לחיטוט עצמי ולבחינה במה בחורה זו לקויה. היותה אסורה לכהן אינה אומרת דבר אפוא על הפסגות שהיא יכולה להגיע אליהן, וכאמור – גם בעלי מום מגיעים למקומות הגבוהים ביותר, ואף על פי הם אסורים בעבודה במקדש.

כל טוב, ובתקווה כי תשמחינו בשמחות