שאלה
שלום הרב, מה שלומך?
יש לי שאלה אמונית שמייסרת אותי. אני במסע למציאת עבודה. עשיתי תואר שני ואני מחפשת עבודה שמתאימה לתחום ההתמחות שלי. אני מחפשת עבודה כל יום בכל פלטפורמה אפשרית. הייתי בסדנאות לכתיבת קו''ח, להכנה לראיון עבודה וכו' וכבר הייתי במעל 30 ראיונות עבודה - יגעתי לכל הדעות, אבל לא מצאתי. אני כבר מיואשת מהמצב. אני לא נשואה וכבר בנושא הזה יגעתי ולא מצאתי. להאמין או לא להאמין? להפסיק לפעול? לקבל את המצב הזה? להתייאש? מרגישה כבר בלי חיות, כל ה''לא''ים האלה שוברים לי את הלב.
תודה מראש
תשובה
שלום
דבר ראשון. אף פעם לא להתייאש. גם אם מחליטים לשנות כיוון, המונח 'ייאוש' הוא לא נכון, והוא לא טוב לנפש בשום אופן.
זה שלא מצאת את מה שאת חושבת שאת צריכה למצוא, לא אומר שסיימת את החיפוש, ויכול להיות שתגיעי למסקנה שאת צריכה לחפש משהו אחר.
ברור שכל כך הרבה ראיונות עבודה הם דבר לא פשוט.
מצד שני, מי יודע מה הקב"ה רוצה לבנות בך על ידי החיפוש הזה, ומה הוא מתכנן עבורך.
אני מציע כמה כיוונים:
א. להתייעץ עם מישהו שעוסק בתחום שאת מחפשת - האם החיפוש הוא ריאלי? האם יש ביקוש? אולי לחדד איתו מה הנקודות שצריך אולי לשפר כשמגיעים לראיונות.
ב. להתייעץ עם מישהי שמבינה בתחום הנפש והרגש - מה אולי צריך לשפר אצלך כדי להצליח יותר בחיפוש, ואיך לבנות חוסן פנימי שבו הלב לא נשבר, גם כשהתכניות לא מתממשות.
ג. אם יש לחץ כרגע של כסף, אולי תשקלי את האפשרות של עבודה בינתיים במשהו אחר, לפחות באופן זמני, כשאת ממשיכה את החיפוש במקביל.
ד. וכמובן כמובן לעשות מה שיהודי עושה כשהוא צריך סיוע מלמעלה - תשובה ותפילה וצדקה - תיקון מה שאפשר לתקן אצלי, להיות צינור לחסד לאחרים, ולשפוך שיח לפני הקב"ה, שהוא זה שבאמת זן ומפרנס לכל (ולכן גם לכוון במיוחד בברכת המזון ובמיוחד בברכה הראשונה).
בע"ה מקווה שתראי ישועות בקרוב