שאלה
שלום רב.
אנו לומדים השנה את מסכת "סוכה" בשיעורי גמרא השנה בבית הספר. שם מסופר שגם אם אדם נמצא במצב שהוא לא מסוגל להתרכז ולכוון - עדיין מחויב בקריאת שמע, למשל. עושים הפרדה בין טירדת רשות לטידרת דמצווה. אך לא הבנתי: האם הם מצפים ממני לכוון גם כשאני טרוד טירדת רשות? האם אני לא בסדר כאשר יש לי דברים על הראש ול מצליח להתרכז? איך אפשר להגיע לרמה כזאת של כוונה וניקוי ראש בתפילה?
תודה רבה,
יאיר.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה החשובה הזו.
אנו חיים בשני רבדים. רובד אחד הוא הרובד אליו אנו רוצים לטפס. במסגרת זו היינו שמחים להיות במקום בו בשעת התפילה אנחנו מצליחים לבודד את עצמנו, לנתק את עצמנו מטרדות החיים, לרתום אותן עצמן לתפילה, ולהיות מכוונים ומדויקים מול ריבונו של עולם.
וכך כתב רבי יהודה הלוי:
ספר הכוזרי - מאמר שלישי
"... ונמצא שאין תפלת החסיד דבר שבמנהג או שבהרגל כשירת הזרזיר והתכי אלא כל מלה מחשבה עמה וכונה בה בדרך זו תהיה שעת התפלה לחסיד כגרעין הזמן ופריו ושאר השעות תהיינה לו כדרכים המוליכות אל שעה זו שלבואה הוא מצפה כי על ידה הוא מדמה אל העצמים הרוחניים ומתרחק מן הבהמיים".
הרובד השני הוא: עושים את מה שיכולים, ומתקדמים כל הזמן.
בני אדם אנחנו, ולא מצליחים לעמוד בדרגות האידיאליות.
ועל כן, אנחנו חיים בעולם התיקון, ומנסים להתקדם בכל עת. היום כך, מחר יותר, מחרתיים נופלים וקמים מחדש, ובדרך זו אנחנו מתקדמים אט אט ליכולת לרתום את כל הווייתנו לתפילה בשעה שאנחנו מתפללים, ולדברים אחרים בשעה שאנו עוסקים בדברים אחרים.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב, לוואי ותתקבלנה תפילותינו ברצון לפני אדון כל