שאלה
שלום רב,
סירסתי את החתול שלי. אני יודעת שזה אסור הלכתית ובכל זאת עשיתי את זה. חששתי שהחתול ינסה לברוח ויהפוך לאלים. יש לי ילדים קטנים בבית ודאגתי לשלומם וגם לשלום החתול (חתולים לא מסורסים נוטים לברוח ולהיפצע. והחתול שלי כבר קפץ מקומה חמישית ושבר את כל הגוף שלו. היה בשיקום ארוך ובשבילי זו היתה הוצאה כספית משמעותית מאוד. עשרות אלפי שקלים). למרות שהאיסור בא מהתורה, האם אין מקום לדעתך להקל בדור שלנו? להגות פסק הלכה חדש? עם כל הקידמה מבחינת בעלות על חיות מחמד וכל מה שאנו יודעים עליהם היום? (מה שלא היה בעבר. בכלל לא היו חתולים מבויתים בתקופה שבה נכתב האיסור). אשמח לשמוע את דעתך בעניין
תשובה
בסד
שלום וברכה
צער בעלי חיים זו הגדרה הלכתית. מראשית עם ישראל הקב"ה ציווה אותנו לא לצער בעלי חיים. אבל לצווי יש כללים והגדרות מדויקות.
אדם שרוצה לגדל חתול לתענוג ובמקום זה עושה בו פעולות כירורגיות בלתי ניתנות לשינוי. מי התיר לאדם לחשוב שהוא יודע מה טוב לחתול. אדרבא לחתול טוב שלא יהיה בכלא כל חייו ויחיה עם בני מינו. זו ההתעללות הקשה ביותר שעושים לחתול ומכיון שהאדם מרגיש כ'מלך העולם ' שהוא מחליט שהוא רוצה בעל חיים לשעשוע ממילא גם מותר לו להוסיף ולהתאכזר לחתול וגם לסרס אותו.
זהו שיא העיוות והחשיבה האגוצנטרית של האדם. התורה לא שאפה שיגדלו חתולים בבית וממילא גם לא יעשו בו פעולות בלתי הפיכות כנגד רצונו.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ