שימור פיריון

שלום

ההשתדלות שאנחנו עושים בכל החיים שלנו איננה מעידה על חוסר אמונה. הכל תלוי ביחס.

אם האדם פועל מתוך יחס שהוא זה מה שפועל ומשיג בכוחו, יש בזה חוסר אמונה.

אבל אם הוא מכיר בזה שהקב"ה נתן לו כוחות ואמצעים לפעול, והוא פועל בתודעה שהוא צינור ושליח של הקב"ה, אז זו אמונה מאוד גדולה.

כמו שתי האפשרויות לקרוא את הפסוק 'ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' - אפשר לקרוא בצורה של ביקורת, כי האדם בגאוותו עסוק בעצמו ובהעצמה שלו בנפרד מהקב"ה, ואפשר לקרוא בצורה חיובית, שהוא פועל מתוך כוחותיו ומכיר בזה שהוא פועל בכוחו, אבל הוא זוכר את הפסוק הבא' וזכרת את ה' אלוקיך כי הנותן לך כח לעשות חיל' (כך מפרש הר"ן בדרשותיו).

וכדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (פסחים, פרק ד') על היחס לרפואה וביטחון: " ולפי דעתם הקל והמשובש, האדם כשירעב וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי החזק חולי הרעב, אם כן כבר נואש ולא ישען באלהיו, נאמר להם הוי השוטים, כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי, ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים, כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חליי כשאתרפא ממנו.".

ולכן אין בזה לדעתי כל חוסר אמונה אם עושים השתדלות באמצעים שהקב"ה זימן לנו (והקב"ה הוא ה שנתן דעת ברפואה להמציא את שימור הפוריות).

בעניין זה אני מאוד ממליץ לך לדבר עם מכון פוע"ה (02-6515050).

בעניין הבאת ילדים לעולם על ידי רווקה לעומת זאת, אני חושב שזה ממש לא נכון.

הרצון באימהות הוא אכן רצון נשגב, והכאב על כך שהוא לא יוצא לפועל הוא גדול, אבל הבאת ילד לעולם באופן שמלכתחילה הוא נולד כ'יתום מלידה', מכיון שלא יזכה להכיר את אביו ואת כל שורשיו הביולוגיים מצד אחד (אמנם יש לצערנו מציאות של ילדים יתומים, אבל זו תוצאה של טרגדיה, ולא של בחירה) היא בעייתית מבחינה מוסרית לדעתי. זאת בנוסף להכרה הטבעית הפשוטה כי עד כמה שניתן, ילד אמור לגדול עם אביו ועם אמו.

בהצלחה רבה