רמבם, קבלה, מיסטיקה ועבודה זרה

שאלה

שלום הרב

לאחרונה נתקלתי בקיומם של “ספרות ההיכלות” והמדרשים המיסטיים הקדומים בכלל, והתעוררה שאלה כבדת משקל מבחינתי- האם חז״ל היה מקובלים שנטו למיסטיקה או יותר רציונליים-פילוסופיים כדרך רס״ג והרמב״ם, ומכאן גם נובעת השאלה איך עלינו לפרש את המדרשים שיצאו מידי חז״ל - כדרך משל פילוסופי או פשט קבלי ומאגי. דוגמה טובה לכך היא הסיפור הידוע בסנהדרין דף יט בו מפחדים הסנהדרין לדבר במשפט בפני ינאי המלך, ושמעון בן שטח בתגובה אומר להם ש״יבוא בעל מחשבות ויפרע מכם״, ובא המלאך גבריאל והרג אותם וכו׳. עכשיו נשאלת השאלה- האם מטרת המדרש היא כשיטת הרמב״ם, הכוזרי וכו, הגורסת כי המדרשים הינם רק סיפורים בעלי מסר רעיוני/חינוכי/אלוקי וכו׳, ועל כן נבין מהמדרש את החומרה בלהטות משפט לאנשים בעלי מעמד והסיבה למה מלך לא דן ולא דנין, או שדווקא המדרש מביא גם תיעוד היסטורי, בו שמעון בן שטח ממש השביע מלאכים, מה שיחייב אותנו לסבור שחכמים עסקו במיסטיקה, קבלה מעשית וכו׳. העניין הוא שאני תמיד הסתייגתי מענייני קבלה כאלה ואחרים, בטח ובטח כשמדובר במאגיה והשבעות מלאכים וכו׳ (דבר שלי תמיד נשמע מעין עבודה זרה, לשחק בעניינים של מעלה)… הסיבה שהשאלה פה היא כזו קריטית היא כי היא עוסקת באמונתם של חז״ל ומכאן גם של היהדות בכלל- האם מאגיה וקבלה מעשית היא עמוד בסיס ביהדות, או שזה צינור כמו שדרכם של רסג והרמב״ם הוא צינור, ואפשר לעסוק בתורה וביהדות, ולהבין את משנתם של חכמים באופן שלם גם מבלי העיסוק בעניינים כמו קבלה מעשית. (חשוב להדגיש את ההבדל בין קבלה עיונית למעשית, החלק העיוני אינו מטריד אותי כלל, בעוד החלק המעשי תמיד היה נשמע לי מתנגד לרעיונות רבים שבבסיס היהדות).

לסיכום שאלתי- האם ניתן להכריע לאיזה כיוון נטו חז״ל במדרשים, הרעיוני או הקבלי/מאגי, והאם אין כל זיק בין עבודה זרה לבין קבלה מעשית?

תודה רבה וסליחה על השאלה הארוכה

תשובה