לא מצליחה להתחבר לתפילה!

שלום אפרת.

את מאוד צודקת: שינוי שגרה בהחלט יכול להשפיע על היכולת שלנו לשמר הרגלים. ולכן זה מאוד מובן שאת מתפללת פחות מכפי שהתפללת כשהתפילה הייתה חלק מהמסגרת. יחד עם זאת, זה גם עוזר לך לברר את הרצון העצמאי שלך בתפילה. עד כמה זה בכלל חשוב לך - לא כי מישהו אומר לך, אלא כי את רצית.

יש בתפילה משהו נורא כללי: כולם מתפללים את אותה התפילה, פחות או יותר באותן השעות. יחד עם זה, התפילה באמת היא גם נורא אישית. הכוונה של כל אחת מאיתנו שונה. החוויות שאנחנו עוברות הן שונות. וגם האיחולים והתקוות שלנו - שונות. וזה אולי אחד המפתחות להתחברות לתפילה. להפוך אותה לשלך.

איך אפשר לעשות את זה? הנה כמה דוגמאות להמחשה (תוכלי לחשוב גם על דרכים שיותר מתאימות לך):

1. התפילה כפגישה עם עצמי

זה נכון שהתפילה היא מצווה שבין האדם למקום (תיכף נתייחס לזה). אבל במישור הרגשי, היא במידה רבה גם שיחה עם עצמי. כמו שרווקות ורווקים יוצאים לדייט, כמו שזוג נשוי יוצר לדייט עם עצמו כל שבוע שבועיים. זה זמן איכות שאני מקדישה לעצמי. לדבר, לחשוב, להיזכר כמה אני אוהבת את עצמי, את מי עוד אני אוהבת, איזה דברים טוב לי לעשות, במה אני טובה, וגם - במה הייתי רוצה להשתפר, מה הייתי רוצה לשנות, וכו'. גם במקומות עבודה יש ישיבות ופגישות שבהן מדברים על הנושאים האלה. אז מי יותר חשוב לנו מעצמנו? אף אחד. ולכן לגמרי מגיעות לנו כמה הזדמנויות בשבוע שבהן אנחנו עוצרים לשניה את המירוץ, לוקחים נשימה, ומדברים עם עצמנו. מתאמים ציפיות, מבררים את הרצון, ולצד השאיפות והדברים שהיינו רוצים לשנות, גם מקפידים לזכור מה עובד, מה מצליח, מה טוב. זה נותן המון כוח.

2. התפילה כפגישה עם בורא עולם

כל אחת ואחד תופסים את הקב"ה באופן אחר. וזה בסדר גמור. יש לו נוכחות ביומיום שלנו. והתפיסה הזאת - גם היא בשליטה שלנו. באמצעות התפילה אנחנו יכולים להחליט איזו מערכת יחסים (כביכול) יש לנו עם השם. וכמו בכל מערכת יחסים, טוב שיש איזון. אם יש לי חברה שרק רבה איתי כל היום, זה לא כ"כ מאוזן. ואם יש לי חבר שהכל איתו רק חיוכים ושמחות, זה גם קצת מוזר. התפילה עוזרת לנו לאזן את מערכת היחסים שלנו עם הקב"ה. ותוכלי לשים לב שבאמת יש בה המון דברים: תודות, וסליחות, ובקשות, ותשבחות, וכו'. היא קצת כמו מולטי-ויטמין שמחזק את המערכת החיסונית שלנו.

3. לבחור - גם בתוך התפילה

זה נכון שהתפילה היא חובה. אבל כמו חובות אחרות, זה מאוד נכון מצידך לנסות ולהתחבר גם לרצון להתפלל. זה נותן כוח לעשות את החובה. בגלל שבתפילה יש כל מיני חלקים ותכנים, את יכולה להתחיל דווקא ממה שהכי קל לך. מהחלקים שאליהם את הכי מתחברת. בתור התחלה, את יכולה להתפלל רק אותם. או אם את מצליחה, להתפלל את כל התפילה אבל לכוון במיוחד בחלקים שאת אוהבת.

4. ללמוד

כמו שאת יכולה להתרכז במיוחד בחלקים האהובים בתפילה, כדאי גם לנסות וללמוד עליהם. לקרוא פירושים, הסברים, וכו'. יש המון ספרי לימוד וגם אתרים ושיעורים ברשת, שדרכם תוכלי להתחבר עוד יותר אל מה שאת אוהבת בתפילה. ידע זה כוח, והוא יכול לעזור לנו להתחבר ולהבין.

לגבי הבריחה למחשבות אחרות: זה מאוד טבעי שזה קורה, בתפילה ובכלל. חשוב שלא "תרדי על עצמך" בגלל זה. את יכולה לנסות לקחת לעצמך 3 דקות לפני שאת ניגשת להתפלל, ולהיות בשקט עם עצמך. ואז לבדוק אילו מחשבות צצות. את יכולה אפילו לשרבט או לכתוב אותן במחברת או פנקס, או בטלפון. לתת להן לזרום! לתת להן מקום. בגלל שכתבת אותן, אין סכנה שתשכחי. וככה את יכולה לגשת לתפילה עם פחות מחשבות מפתיעות שצצות בראש, כי כבר "רוקנת" אותן לפני כן אל הפנקס. וכמובן שאחרי התפילה את יכולה להמשיך לעבוד עם המחשבות האלה, להתייחס אליהן, לעשות איתן דברים.

אגב: עוד אפשרות היא לנסות למשל להתפלל מנחה במקום שחרית. לנסות ולבדוק האם זה נותן לך תנופה. ואז תוכלי להחליף בחזרה. כי לקום בבוקר זה גם ככה קשה, ואם הקימה בבוקר נקשרת לתפילה, זה יכול לייצר "אנטי".

מקווה שמצאת כאן כמה כיוונים שתהיי מוכנה לנסות. את מאוד מוזמנת להמשיך לשתף אותנו ולעדכן איך הולך. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

אוהד

מוקד חברים מקשיבים