שאלה
שלום רב כבוד הרב,
לעת הזו נתחבטה נפשי במאד מאד. אני חש שה' מאוכזב ממני ובוש אבוש עד מוות בסודי. ראש לכל אציין כי כלפי חוץ אין רואים דבר מן המתחולל בקרבי, אלא הפוך הדבר - שוקד אני רבות בלימודי והשקעתי נושאת פרי. נודע אני קבל עם ועדה כתלמיד מצטיין, בייחוד במקצועות הקודש. אני חש אהבה עזה לכתבי חכמינו, למשליהם ודבריהם, ועוסק בם יומם וליל.
אלא שסוד נורא יש לי - חטא גדול מאוד. מקננת בי תשוקה נוראית לאחד מן הבחורים בישיבה. הוא אינו יודע זאת ולא אמרתי דבר לאיש, אך לבי בוער בי וכל כולי סוער. אני מקפיד שלא לפגום בברית ושלא לשלח מבטי זימה, אך לעיתים גובר עלי יצרי... להטי העז מדיר שינה מעיני ולא מסב לי מנוח. מקשה הוא על ריכוזי בלימוד התורה הקדושה ומעבירני על דעתי.
וזו שאלתי - הטמא אנוכי? הנדונותי לחיי סבל ואיפוק אינסופי, או שיש פתרון לשאלתי? האם מצוותי וצדקותי (אם יוכל הנחתום העד על צדקתו) עומדים לי בחטאיי?
תשובה
שלום אח יקר
ראשית אני חייב לומר לך, ובבקשה תקרא את המשפט הזה שוב ושוב עד שיופנם עמוק בראש ובלב:
הקב"ה לא מאוכזב ממך. ממש לא.
הקב"ה מאוד שמח בבן היקר שיש לו שמשקיע בלימוד תורה, שאוהב את התורה, שרוצה בכל מאודו לקיים את התורה, ושמתמודד התמודדות קשה ביותר עם היצר, שהוא לא בחר בו, ומצליח לא ליפול כמעט בכלום. יש לך מושג איזו גבורה זו? יש לך מושג איזו מעלה זו? הלוואי עליי המעלה והגבורה שלך.
האם אתה טמא? חס וחלילה. עיין בקידושין לט: ברש"י ד"ה 'התם שבא דבר עבירה לידו' ותראה איזו מעלה עצומה יש למי שעומד ביצרו פעם אחת. קל וחומר בן בנו של קל וחומר מי שעומד ביצרו כל כך הרבה פעמים.
וכידוע, אין דברי תורה מקבלים טומאה.
האם נידונת לחיי סבל? קודם כל יש לנו בחירה חופשית אם להתייחס לקשיים ולהתמודדויות שיש לנו (ואין מי שאין לו כאלה), כסבל או כאתגר.
לגופו של עניין, ב"ה יש אנשי מקצוע שמטפלים ומסייעים בדרכי הטיפול המקובלות למי שמעוניין בכך, וישנם רבים שהצליחו בזכות זה להקים בית נאמן בישראל, בשמחה ובאהבה.
מציע לפנות למרכז הישראלי למשפחה או לעמותת חוסן.
לגבי מצוותיך וצדקותיך, כמובן שגם חטאים לא מכבים ולא מבטלים שום דבר טוב ושום מעלה של תורה ושל מצוה (כל עוד האדם לא מתחרט על הדברים הטובים שעשה).
לעולם אל תוותר לעצמך, אל תוותר על עצמך ואל תוותר על הרצון הנפלא והטהור שלך.
מוזמן בשמחה לכתוב שוב לפי הצורך.
בהצלחה רבה