הוצאת שם רע? או שאולי דווקא זה לטובה?

שאלה

שלום,

נקלעתי לסיטואציה שאינה בהירה לי ולכן פונה בשאלה להתייעצות.

במשרד שבו אני עובדת, עובדים איתי בחור ובחורה.

הוא נשוי+ אך על סף גירושין, היא גרושה טרייה בשלב פריצת הגבולות. (הורדת כיסוי ראש, חישוב מסלול מחדש)

לאחרונה נראתה לכאורה התקרבות ביניהם שלא תואמת אורח חיים דתי. צחוקים משותפים, שיחות, והעניין הדאיג מאד עובדת אחרת שעובדת איתנו.

אציין שלא באמת קורה ביניהם משהו (שאלתי את שני הצדדים באופן אישי), ולמרות שאין אפוטרופוס לעריות - זה באמת עדיין "תמים". אך מובן לי שקיים סיכוי תמיד אם לא יוצב גבול.

אותה עובדת מאד חששה שיקרה בעתיד משהו לא ראוי.

בצר לה, ולאחר לבטים רבים בנושא וניסיונות רמיזה מצידה שלא הועילו -

אותה עובדת החליטה על דעת עצמה להמציא סיפור שקרי על הבחור ולספר אותו לבחורה כדי להבהיל אותה.

היא סיפרה לה קודם את האמת, שהוא במצב לא טוב בנישואיו והכל רעוע ולכן לא כדאי לה ליפול שם באמצע

ואז שיקרה לה שהבחור התחיל איתי בימים האחרונים, ולכן עליה להיזהר מהתקרבות יתירה אליו שחלילה זה לא יקרה לה גם.

היא שיתפה אותי לאחר מעשה, וביקשה שנתאם גרסאות כדי שאקח גם אני חלק בשקר שלה.

אותו בחור, הוא חבר ילדות שלי. ממש כמו אח, וזה ידוע לכולם.

שנינו עברנו ילדות לא פשוטה בכלל והיינו שם בעבר אחד בשביל השניה כשבאמת לא היה אף אחד בשבילנו.

יש לי אליו המון הכרת הטוב וגם לו אליי. הוא מאד מכבד אותי ולא התחיל איתי ולא יתחיל איתי.

הוא גם מאד מכבד את אשתו למרות המצב ביניהם.

אני יודעת שזה לא מקובל בעולם הדתי שתהיה חברות בין גבר לאישה, אבל -

שנינו בעלי תשובה, באים מרקע חילוני ורגילים לחברות מסוג כזה.

וגם אנחנו שמים גבולות מאד ברורים בינינו מאז שהתחתן ואפילו הרבה לפני כן.

אין מפגשים, אין שיחות, אני מדברת אליו תמיד ברבים, רק שלום אקראי כשנתקלים במקרה זה בזו וכד'...

המון כבוד וזהירות יש בסיטואציה הזו ובאמת להרגשתנו אנחנו כמו בני משפחה. ולכן אין שום בסיס לסיפור השקרי.

אז מצד אחד אני מבינה את הצורך שלה בהמצאת הסיפור, ואולי יש פה עניין של "לשם שמיים"?

לפני שהיא נאלצה לשקר, הבנתי ממנה שהיא פוחדת שאם תעיר לה בצורה ישירה, זה יעלה להן בחברות.

היא שיתפה אותי גם שהיא ממש מתקשה להמשיך בשגרה שלה ולהתעלם כי זה טורד את מנוחתה יום ולילה.

ואז כנראה מתוך לחץ, היא המציאה את הסיפור כלאחר יד ללא מחשבה מעמיקה.

אבל מצד שני כואב לי על כך ששמו מוכתם כך, הבחור חוזר בתשובה כבר 3-4 שנים. ובאמת הפך את עולמו כדי להגיע לנקודה שבה הוא נמצא היום.

ועדיין מתמודד בגבורה עם המון קשיים רוחניים. הוא ממש נלחם. רואים את זה.

והסיפור הזה מרגיש לי ממש כמו הוצאת שם רע שלא לצורך, וגם אין לדעת למי זה יתגלגל הלאה.

אותה עובדת סיפרה רק לבחורה ההיא ולי, אבל מי אמר שאותה בחורה תשמור את הסיפור לעצמה?

זה עלול להיות כמו כדור שלג שמתגלגל, היא תספר לזו וזו תספר לזה ולאט לאט יספרו עליו סיפורים שלא היו ולא נבראו. זה עלול אולי גם להגיע לאשתו ולפגוע בה. או אליו. כואב לי הלב ממש. זה לא פייר.

ונכון, גם לי חרה לראות שהם מדברים, וגם אני ניסיתי להפוך במחשבתי רעיונות ועצות כדי שנוכל לעזור כאן בדרך חכמה.

יום אחד רמזתי לו בדרך משל, ולהערכתי זה עבד כיוון שראינו שהוא קצת מתרחק,

אבל מסתבר שזה לא הרגיע את אותה עובדת וגיליתי בדיעבד שהיא סיפרה שקר ושאני אמורה להיות חלק ממנו שלא ברצוני.

אני לא יודעת מה לעשות. מה נכון וראוי. אני חלוקה לשניים.

מצד אחד, יכול להיות שנמנע פה חטא חמור ביותר ולכן זה שווה את המחיר? יכול להיות שזה בסדר לשקר למען הימנעות מחטא?

אני יודעת שמותר לשקר במקרים מיוחדים למען השלום. אבל לא יודעת לגבי מקרים כאלו

ומצד שני, איך אני יכולה לעמוד מנגד ולראות שמדברים על אדם שאני חייבת לו כל כך הרבה - בן אדם באמת טוב - ולשתף פעולה?

זה מרגיש לי כמו כפיות טובה מהסוג המכוער ביותר.

חשבתי אולי לספר לאותה בחורה שזה שקר ולהיות איתה ישירה וחותכת במקום אותה עובדת.

אבל זה עלול לעלות להן בחברות וליצור משבר גדול.

חשבתי אולי לדבר עם אותה עובדת ולומר לה שזה לא בסדר ולבקש ממנה שתחזור בה ותתוודה, אך מהיכרותי איתה זה כנראה לא יקרה.

זקוקה לעצה ולדעת תורה, מה עליי לעשות?

תשובה