איך להיות אדם יותר עניו?

שלום.

ענווה היא באמת תכונה חשובה. במיוחד בתרבות של זמננו, שבה יש המון מדדי פופולריות של לייקים ועוקבים ושיתופים, חשוב עוד יותר לברר מה הערך של ענווה. אז המון תודה על השאלה!

יש הרבה הגדרות לענווה, וזה נושא מאוד נרחב. אבל באופן כללי, ענווה מאפשרת לנו להכיר בערך של עצמנו, שלא על חשבון ערכם של אחרים. להבין שהטוב שבנו לא מאפיל על הטוב של אחרים, ושזאת לא תחרות שבה אחד זוכה והשני בוכה... הענווה גם מאפשרת לנו לא לתלות את הביטחון העצמי שלנו בהישגים בלבד. אנחנו חשובים וטובים בפני עצמנו, כבני אדם. אם לאחד יש יותר כסף, ולשני יש יותר חברים, זה לא אומר שהם טובים וחשובים יותר ממני. ולכן ענווה מאפשרת לנו לקבל פרופורציות על החשיבות של דברים.

אז איך אפשר להיות יותר ענווים? נצציע כאן כמה רעיונות:

1. לומר תודה

אחד המרכיבים החשובים בתפילה היא אמירת תודה. ולאו דווקא על חסד מיוחד או על זכייה בלוטו, אלא על הדברים הפשוטים. וגם בין בני אדם, אמירת תודה היא לא סתם נימוס, אלא גם עוזרת לנו לשמר את הענווה הטבעית שבנו. גם בתוך המשפחה יש חשיבות למילים האלה, שמביעות הכרה בערך של האחר. הורה יכול לומר תודה לבן או לבת שעשו משהו עבורם, גם אם זה משהו שהם "חייבים" לעשות. "תודה שסידרת את החדר! הוא נראה ממש מצוין ונקי". זה לא מפחית מהכבוד של ההורים, ובהחלט מעצים את הילדים. ולכן כולם מרוויחים. אותו הדבר מהכיוון השני. "תודה אבא/אמא על ארוחת הערב! זה היה ממש טעים". אמירת תודה מזכירה לנו ששום דבר הוא לא מובן מאליו, ואנחנו זוכים לקבל הרבה דברים טובים - פשוט בגלל שאנחנו אנחנו. ולא בגלל שעשינו משהו מיוחד בשביל לקבל אותם.

2. לעזור לאחרים

עזרה לאחר היא עוד דרך להזכיר לעצמנו שאנחנו לא כאן רק כדי לדאוג לעצמנו, ובטח שלא על חשבונם של אחרים. כל אחד הוא חלק מהחברה: משפחה, כיתה, קבוצה בסניף... השייכות הזאת מעניקה לנו משמעות וערך. גם אם אני לא מצטיין בכדורסל - יש לי ערך בקבוצה. גם אם אני לא מצטיין בלימודים - יש לי ערך בכיתה. זה מאפשר לכל אחד לשאוף להישגים שהוא מסוגל להם, אבל לא באופן נואש אלא מתוך ביטחון ושלווה. ומי שמצליח, זוכר שיש אחרים שלא בצליחו כמותו, וזה בסדר. לא כולנו אותו הדבר, אבל לכולנו יש חשיבות וערך. עוד דרך טובה לעשות את זה היא לרתום את ההצטיינות שלי לטובת החברה. אני טוב יותר מכולם באפייה. אז אני יכול "להשוויץ" בזה ולצחוק על האחרים (גאווה), או שאני יכול ללמד ילדים אחרים לאפות, ולחזק את הביטחון העצמי שלהם (ענווה).

3. קנה מידה רחב

לפעמים גאווה נוצרת מהתבוננות מאוד צרה בכאן ועכשיו. בחור שנעשה כוכב רשת ב 5 דקות, עלול להסתחרר מהתהילה הפתאומית, ולהרגיש שזה מה שהופך אותו לאדם טוב וחשוב. ואז 5 דקות אח"כ, כשהוא נשכח כי כולם עברו לכוכב הבא, הוא עלול ממש להתרסק.. ולכן גם ברגעים של דכדוך או כישלון, וגם ברגעים של הצלחה ואושר, חשוב להזכיר לעצמנו שאנחנו בריצת מרתון. יש עוד שבילים בהמשך, יש עוד יעדים וחוויות. לא הכל נקבע רק על פי המעשה האחד שאני עושה ממש עכשיו. פרספקטיבה רחבה וסבלנית עוזרת לנו להיות ענווים ורגועים, לא להתרגש יותר מדי, ולשמור על יציבות.

מאוד מוזמנת להמשיך לשתף אותנו ולעדכן איך הולך. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

אוהד

מוקד חברים מקשיבים