רוצה לנהוג, אבל מפחדת ללמוד נהיגה

שלום לך.

מבין השורות עולות תחושות של אחריות וחשש. מצבים שדורשים מאיתנו אחריות גדולה יותר ממה שהורגלנו אליה, ובפרט נהיגה עלולים לגרום לנו להגביל את עצמנו מחשש שלא נעמוד באחריות הזו . שאלתך היא הזדמנות מצוינת להבין בדיוק כפי שרשמת: איך להתמודד עם אחריות חדשה?

כוח גדול, אחריות גדולה

כאשר אנחנו גדלים ומתפתחים, האחריות שלנו גדלה ודורשת מאיתנו יותר. זה יכול לבוא לידי ביטוי דברים יומיומיים קטנים כמו עזרה בעבודות הבית. הרי בלעדינו, לא יהיה לחם וחלב, בגדים בארון ועוד. דוגמא נוספת היא שאנו יכולים לקבל אחריות לדאוג לשלומם של ילדים קטנים, לפעמים אפילו תינוקות כשהמשמעות כבר לא נגמרת בכך שבלעדינו לא יאכלו וישתו, או לא יהיו נקיים אלא שאם לא נהיה "על המשמר", הם עלולים לפגוע בעצמם, לעיתים באופן קטלני. עם זאת, הפלא ופלא-איננו מסתובבים אחוזי חיל ורעדה ליד האחיין שלנו. חלקנו אפילו נחפש את האחריות הזו מרצוננו החופשי תמורת תשלום כספי יפה. ולמה? כי כל אחריות גדולה מתחילה באחריות קטנה. בהתחלה רק ביקשו מאתנו להציץ על העגלה ולראות שהוא ישן. אחרי זה, עודדו אותנו להחזיק את התינוק, שנתרגל לתנוחה הזו והוא יתרגל אלינו. פה ושם "ירדנו לשטח" ושיחקנו אתו, דיברנו.. וכך באופן הדרגתי ראינו עין בעין את התגשמות החלום האמריקני, אכן yes we can"". וכמובן, אחרי שאנחנו צוברים ניסיון, הרי שזה בא לנו כ"כ טבעי שמבחינתנו לשבת לצד עגלה עם תינוק ישן כבר לא נראית לנו משימה כבדה (אם כי, חיתול "טעון" תמיד עלול להרתיע אותנו, אבל זה כבר נושא אחר  ). אולי אפילו מהנה אם יש תוספת לדמי הכיס בסופה.

חשש מוצדק?

אמרת בעצמך ובצדק-נהיגה היא אחריות לא רק על חייך אלא גם על חיי אחרים. אומנם, יש אנשים שלא נוהגים מסיבותיהם שלהם, אבל אם הדבר חשוב לך וכמו שאמרת, זו מיומנות נדרשת בחיים הבוגרים, אז וודאי שלא נוותר. מצד שני, זה מאוד מפחיד באמת לראות תאונות בכבישים, ולחשוב לעצמנו: רגע, אולי אני אהיה שם? תחושת אחריות על אחרים היא רגש טוב ונדרש אפילו כשאנו הולכים לשיעורי נהיגה. תחושה שתבטיח לנו להיות "חכמים בכביש" בעתיד, לזהות צרות מראש ולא להיכנס אליהם, לא לעקוף בכוח וכן הלאה. שנית, רישיון אינו מגיע לידינו בתוך חודש. כפי שאת יודעת היטב, התהליך הוא ארוך. הוא מתחיל בבחינת תיאוריה, השגת מסמכים, 40 שיעורים שאינם זולים ולבסוף-גם אם נעשה שיעורים כפולים, זה לא מבטיח לנו שהטסט הראשון יסתיים ברישיון ביד. החשש שלך, הוא חשש שמלווה גם את משרדי הרישוי והבוחנים, ולכן הם בדיוק כמוך לא רוצים שאנשים לא מתאימים יקבל את ההגה לידיים. ולכן, זה המקום בו אנחנו יכולים לזכור שאם אנחנו והמורה שלנו, הטסטר שלנו שותפים ברצון שלכביש תרד נהגת זהירה ומקצועית, אז איננו לבד בחששותינו. העובדה שגם אחרי קבלת הרישיון, החוק לא נותן לך מיידית לנהוג לבדך ברכב ודורש שיהיה לך מלווה למשך תקופה, גם מקנה ביטחון. כך, לאט לאט, אחרי שתנהגי לצד המורה, תוכלי לנהוג לצד ההורים או חבר/ה קרוב/ה וללמוד קצת יותר לזהות את הסכנות, לפקוח עיניים בכבישים מסוימים ולצבור את הניסיון הנדרש. כמו ברכיבה על אופניים שבהתחלה רצים מאחורה ומחזיקים ולבסוף משחררים, כך גם בנהיגה-תמיד יהיה מישהו לצידך עד שתוכלי לנהוג לגמרי לבדך.

אז מה אפשר לעשות? איך נתמודד עם החרדה ונצמצם אותה, ובמיוחד לאור העובדה שהיא קצת עקשנית ולא מוכנה ללכת כ"כ מהר? הנה כמה רעיונות וכיוונים למחשבה שאת יכולה לשקול ולבחון.

1. פנייה לדמות בוגרת וסמכותית-לפעמים טוב לשתף דמות בוגרת שאתה מכיר ובוטח בה. זה טוב לקבל זריקת ביטחון מאנשים שאוהבים אותך, שאכפת להם ודרך השיתוף בתחושות זה יעזור בהתמודדות. זה יכול להיות ההורים, דודים, חבר קרוב, מדריך. אלו יוכלו לעזור לך להתמודד עם החשש ולצמצם אותו דרך שמיעה על הניסיון שלהם כנהגים חדשים, איך הם התמודדו עם המורים לנהיגה ועוד.

2. הצטרפות לשיעור-לפעמים אנשים שעוברים שיעור נהיגה, מורשים לקחת איתם חבר ברכב למקום אליו הם רוצים להגיע בסוף השיעור. דווקא נסיעה עם חברה שעושה כרגע שיעור, יכול לתת לך מבט מבפנים כיצד הוא מתנהל, מה דורשים, מה רמת האחריות של התלמיד וכיצד המורה משגיח עליו. ההסתכלות מהצד יכולה להבהיר לך קצת יותר כיצד לומדים לנהוג ולתת לך יותר ביטחון שיש יד מכוונת, תרתי משמע לא רק מלמעלה, אלא גם מלמטה.

3. פנייה ליועצת-לפעמים הפחד שלנו נובע מחוסר ביטחון בעצמנו אבל לפעמים הוא יכול להיות עמוק יותר. זה לא אומר שמשהו בנו לא תקין, אלא שיש לנו משהו מעיק בפנים, כזה שדורש התייחסות רצינית והוא בעצם זה שמאיים עלינו ומתבטא בפחד מנהיגה. יועצת תוכל לעזור לך ללמוד להפריד בין המחשבה לבין הרגש, להבין שלא כל מציאות מאיימת מבעד למסכים בהכרח תהיה גם בחיינו שלנו, ושאפשר להתגבר על כך.

לסיכום: תיארת בשאלתך באופן מאוד מפורטת את תחושת הפחד משיעורי נהיגה. ראינו שמדובר בנושא חשוב, וסקרנו כמה כיוונים לפעולה שיכולים לעזור: דיבור עם דמות בוגרת וסמכותית בעניין, הצטרפות לשיעור ופנייה ליועצת בית ספרית.

בכל מקרה תמיד כדאי לחשוב על דמות מהמשפחה, חברה או אדם קרוב שאת יכולה לשתף בתחושותיך ולא להתמודד לבד. את מוזמנת כמובן לשוב ולפנות גם אלינו בטלפון 8298* או בווצאפ 0524683927.

בהצלחה, ודרך צלחה בדרך לרישיון!

שירה

מוקד חברים מקשיבים