איך מתמודדים עם מוות? ואיך להתייחס לאנשים שנמצאים באבל?

יקרה מאוד.

קראתי את השאלה שלך כמה פעמים והתרגשתי מהעומק שלה, שלך, מהרגישות שבמילים שלך ומההתייחסות שלך לנושא כל כך מורכב. הרבה מהאנשים היו בוחרים להתרחק מעיסוק ומהמחשבה על מוות, כאילו שבאמת אפשר לברוח ממנו, כאילו אם לא נחשוב עליו- הוא ייעלם. הלוואי, נכון?

כמו שכתבת, מוות הוא קשה, מוות הוא כל כך קשה וכואב. לצערנו, כולנו נפגשים איתו. מי יותר מוקדם בחייו, ומי בהמשך. כולנו מאבדים אנשים שאנחנו אוהבים, אנשים יקרים לנו, אנשים שהיו לנו עוד מילים להגיד להם, עצות לקבל מהם, וחיבוקים ואהבה. ברגע אחד החיים נגדעים, והחיים שלנו משתנים, ומשהו בנו, בנפש, בזהות- משתנה אף הוא. האובדן מעצב אותנו, גם אם לא באופן דרסטי, הוא משאיר איזה חותם עלינו, אנחנו הופכים מ-שקד ל-"שקד שאיבדה את סבא אתמול" ועם הזמן ל"שקד שאיבדה את סבא לפני חודש", וכן הלאה. בעיניי, לפחות, אותו שינוי שקורה, אותה תמורה בנפש- יכולה להיות כל כך משמעותית, עוצמתית, חזקה, חיובית. כמובן שגם כואבת.

מה היא אותה התמורה הזו, השינוי? אני באופן אישי ראיתי אותה בכל מיני צורות; נערה שהחליטה להיות טיפה נדיבה יותר, ובכך אימצה את המורשת שהשאיר אחריו אבא שלה, שתמיד הצטיין בנדיבותו, אישה שלמדה להעריך את הרגעים הטובים והפשוטים של החיים, מתוך הבנה שקטה שהם לא כאן כדי להישאר, וילד שבחר לקחת את עבודת ה' שלו ברצינות רבה יותר, כי הוא איבד את סבתא שלו, וזה הזכיר לו את המטרה האמיתית בחיים. כל הדוגמאות האלה מגלמות בתוכן כאב גדול, וזמן, והשלמה ובסוף גם צמיחה. אני לא מנסה לעשות יחסי ציבור טובים למוות, ובוודאי שהכאב הוא חלק כל כך משמעותי בו, אבל בסופו של דבר הוא חלק משמעותי ממעגל החיים שלנו, מהעולם, ובאיזה אופן שקשה להבין- גם חלק מהיופי ומהסדר שבו. זה משפט קשה, אני יודעת.

שאלת ברגישות גדולה איך צריך להתנהג ליד אנשים שחוו אובדן. זו שאלה טובה מאוד בעיניי ואני חושבת שהרבה פעמים התשובה לשאלה הזו נמצאת אצל האנשים עצמם. אני מציעה לך פשוט לשאול אותם. תתפלאי לראות כמה נעים לאנשים כששואלים אותם איך הם רוצים שינהגו בהם. אנחנו אנשים שונים, והצרכים שלנו אחרי אובדן- שונים אף הם. חלק יצטרכו אותנו קרוב, חלק יצטרכו אותנו רחוק לתקופה. חלק ירצו לדבר, חלק ירצו לשמוע. הייתי מציעה לך לוודא שאותו אדם שבסביבתך שחווה אובדן יידע כי את כאן בשבילו, באיזה אופן שיהיה לו טוב, ולך כמובן. זה בסדר להרגיש מבוכה, או חוסר אונים במצב כזה, וזה בסדר לא לדעת מה לעשות ולהתבלבל. אני מזכירה לך שהתשובה נמצאת בצד השני, ובך.

לקראת סיום, אני מזמינה אותך, אם מתאים לך, לשאול ולחפש במקורות הדתיים שלנו משמעויות והסברים על מוות. חשוב לזכור שהחיים הם בעלי משמעות, ולא פחות מהם- גם המוות עצמו. קיימות תשובות רבות להרבה מאוד שאלות. אל תפחדי לשאול.

יקרה מאוד,

אני מקווה שהמילים שלי היו טובות אלייך, ושקיבלת את המענה שרצית. אם יש לך עוד שאלות בנושא, או בכל נושא אחר- אני אשמח מאוד שתפני אלינו שוב. את יכולה לכתוב לנו עוד שאלת אינטרנט, דרך הקישור- https://www.makshivim.org.il/ask-away, ליצור איתנו קשר במוקד הווטסאפ- 052-468-3927 או בטלפון- כוכבית 8298. נשמח מאוד לשמוע אותך.

שולחת תפילה ומאחלת לך הצלחה גדולה בדרך שלך,

תמר

מוקד חברים מקשיבים