שאלה
שלום,
זה יכול ממש לחרפן הברכות האלה. (אני ספרדי).
1. נתקלתי בתשובה של רב באתר הידברות שאמר במקרה של ספק המוציא,ספק מזונות- מברכים מזונות. (אבל גם הוא אמר ירא שמיים צריך לאכול בסעודת פת או לקבוע על זה סעודה ולברך המוציא). אבל לא תמיד ברור בתור מה אוכלים את זה. נשנוש או ארוחה. הרבה פעמים זה תחום אפור. מה עושים במצב כזה? עדיין לברך המוציא כמו שאמרת?
2. אז על לחם רגיל מברכים המוציא. אבל לחמניות אם לא ברור רגילות או מתקתקות פשוט לברך מזונות זה בסדר? אם לא ברור אם הם כארוחה או לא? או שלברך המוציא כמו שאתה אמרת?
3. אפשר תשובה חד משמעית מה לברך על לחם, לחמניות, ופיצה בכל המקרים. ברכה כמה שיותר אחידה. כי זה ממש יכול לחרפן.
והרבה מקרים זה תחום אפור בכל מקרה.
לחם המוציא, אבל-
מה ברכה אחידה על כל השאר (לחמניות בכל הטעמים כנשנוש או כארוחה)? פיצה לכל שימוש וכל סוג? מה שבדיעבד מוציא במקרה ספק.
האם שהכל זה בסדר?
זה ממש ממש יכול לחרפן. אם אפשר ברכה אחידה לכל המקרים האלה (חוץ מלחם רגיל שברור שזה המוציא).
כך שתחשב הברכה ולא תיהיה ברכה לבטלה. תודה.
תשובה
שלום וברכה
אתה אכן מתאר מצב לא פשוט, שבו דווקא נושא שהיה ראוי שיהיה שווה לכל נפש – הוא מההלכות המסובכות ביותר הקיימות, עד שבאירופה היה נהוג לבחון את המבקש סמיכה לרבנות במצבים שונים בדיני ברכות, בגלל התסבוכת שבהם.
כמעט על כל שאלה ששאלת יש יותר מתשובה אחת בדברי הפוסקים.
לכן, מה שאני כותב הוא הדרך שבה אני הולך:
א. אני לא חושב שזה תחום אפור. בדרך כלל אדם יודע האם הוא אוכל נשנוש או קובע סעודה על כך.
ב. גם על לחם וגם על לחמניות (שמכנים אותן לחמניות מזונות) יש לברך המוציא כי קובעים עליהם סעודה, והם נחשבים כלחם.
ג. פיצה – תלוי. אם קובע סעודה עליה (יושבים לארוחת ערב ואוכלים פיצה) – המוציא; אם נשנוש – מזונות.
כל טוב ושמחה במצוות