שאלה
אני רוצה להפוך את היצר הרע לטוב כפי שנדרש על ידי הצדיקים.
איך אני הופך את העצלות והנטייה למנוחה לטוב? מה טוב בעצלות?
אני יודע להפוך את הרדיפה אחר תענוגות לטוב אבל לא עצלות.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הרמב"ם מסביר ב- 'שמונה פרקים', שההבדל בין יצר טוב ויצר רע, הוא במידתיות:
למשל ביחס לכסף:
כשלא חוסכים כסף בכלל, זה פזרנות, מידה רעה.
כשחוסכים יותר ויותר זו קמצנות מידה רעה.
כאשר משתמשים בכסף במידה נכונה זו נדיבות.
כך גם מי שמתגאה ומתנשא זו מידה רעה.
אבל גם מי שמסתתר ומתחבא ומשפיל עצמו לגמרי, זו מידה רעה.
הדרך הנכונה היא באמצע: ענווה.
על דרך זו בכל מידה ומידה צריך למצוא את האיזון הנכון.
מכאן לשאלה שלך: אמנם עצלנות ובטלנות רבה זו מידה רעה.
אבל גם חריצות יתר - חוסר מנוחה העדר שלווה, מתח והתרוצצות יום ולילה - זו מידה רעה.
צריך למצוא את האיזון בין עצלות ופעילות יתר.
צריך מעט עצלות שתמנע רדיפה, עשיה ופעולה מוגזמת, עד כדי אבדן הפנאי, אבדן הקשר עם הקרובים לנו, אבדן האפשרות להרפות מעט את מרוץ החיים.