שאלה
שלום כבוד הרב.
אני מזהירה כבר עכשיו שזאת תהיה שאלה קשה ורגישה, ושהיא תיגע בהתעללות מינית.
אני בת 24 ובגיל 10 עברתי התעללות מינית על ידי סבא בצד אמא שהגיע מחו"ל והתארח אצלינו בקיץ.
עבר 14 שנה מאז ואני לא מדברת איתו שנים, ובכל זאת יש לי טראומה שחיה איתי כחלק ממני.
מגיל צעיר ההורים מדברים איתו בטלפון כל שבוע לפני שבת והם תמיד מנסים ללכת לחדר אחר או לבדוק שאני לא בבית לפני שהם מדליקים רמקול ומדברים איתו. הבעיה היא שאני שומעת אותו לפעמים וכל פעם מחדש זה פוגע בי. למה הם מדברים איתו כל שבוע כאילו שהוא לא פגע בבת שלהם? העלתי את זה כמה וכמה פעמים לאמא שלי וכל פעם מחדש היא אומרת לי שזה אך ורק מתוך כיבוד אב, ואם לא היה ציווי כזה היא לא הייתה מדברת איתו בכלל. היא אומרת לי שזה כל כך קשה לה, ושכל פעם שהיא מדברת איתו היא חושבת על מה שקרה .
אני לא דיברתי איתו, ובחיים לא שמעתי סליחה (לא שזה באמת ישנה משהו...) ולכן אין כאן סיפור של אדם שמנסה לחזור בתשובה, לפחות לא איתי ( בין אדם לחברו)
השאלה שלי היא, האם ההורים עדיין צריכים לכבד אותו, כשזה כל כך פוגע בי? האם ההורים שלי חייבים לכבד את האדם הזה שהתעלל בי מינית בגיל 10, ולדבר איתו כל שבוע לפני שבת מתוך חיוב כיבוד אב ואם? מחכה בקוצר רוח לתשובה. תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
לפני כל דבר אחר – אני מבקש להיות שותף אתך בכאבך. בכאב שאת נושאת במשך שנים על מה שנעשה; בכאב הנורא על כך שהוא עדיין חלק מהחיים שלכם כמשפחה; בכאב הגדול מול אמך ותחושת חוסר הגיבוי והתמיכה. את לא לבד.
טוב שפתחת את הנושא בפניהם. טוב שאתם מדברים על כך. טוב שהם יודעים על כך שהדבר מאוד מאוד מכאיב לך.
מטבע הדברים, את השאלה הזו צריכים ההורים שלך לשאול. אנחנו לא יכולים לשאול שאלות למען מישהו אחר. הם צריכים לשאול את עצמם כיצד לנווט בין העיקרון היסודי ביותר של עמידה לצד הנפגע, והמחויבות כלפי הילדים, ובין היסוד של "כיבוד אב ואם". לא זו בלבד, אלא שבוודאי שאיני יכול להכריע בשאלות מעין אלו בלי לשמוע את הצדדים כולם, ואת הדרך בה ההורים שלך מציגים את הכרעתם.
אם המציאות היא כפי שאת מציגה אותך – נראה פשוט כי המחויבות כלפייך קודמת למחויבות מצד כיבוד אב ואם, בגלל העובדה שאת הנפגעת, ולעולם יש לעמוד לצד הצד הצודק ולא לצד התוקף.
כתבתי כבר בעבר באתר של "צהר לאתיקה" על המקומות שבהם "כיבוד אב ואם" הופך למכשול על אף שמקורו במצווה נאדרה, ראי: https://bit.ly/35Q5bvG.
מה אני מציע לעשות ? להמשיך לדבר על כך עם הורייך. להציע להם דרך אחרת, להתחיל בכך שאת לא תשמעי את השיחות (שזו הקלה זעירה, אבל פתיחה לדרך), ולחפש ביחד דרך כיצד הנתיב שלך להשתקם ולהיבנות כדי שתוכלי להתרפא מהטראומה, ולפרוש כנפיים לבית משל עצמך.
כל טוב