שאלה
שלום הרב.
אני בא מבית דתי מאוד אבל בגיל ההתבגרות כמו הרבה עזבתי את הדת ובחצי שנה האחרונה אני מתחיל לחזור ולשמוח באמת ביהדות, פעם ראשונה שאני מרגיש דתי באמת ברוך השם.
אני עושה כל מה שאני יכול, 3 תפילות, ציצית, גמרא, הלכה, באמת הכל
אחרי תקופה ארוכה שהייתי פוגם בברית (לא הייתי דתי) לקחתי את זה כפרוייקט ולמדתי על זה המון וראיתי שאחרי 40 יום זה נהיה יותר קל.
אני כותב את זה ביום ה43 שאני נקי מפגם הברית בחסדי השם אבל דווקא היומיים האחרונים היו לי הכי קשים.
אני נופל במראות אסורים למרות ששמתי לעצמי גדר בכל מקום אפשרי.
אני עם פלאפון טיפש ללא אינטרנט, במחשב שלי יש סינון אבל מכיוון שכבר היה לי סינון כשהייתי קטן וידעתי לפרוץ אותו לצערי לא שכחתי ודווקא אחרי שסיימתי את ה40 יום היו לי נפילות גדולות בשמירת העיניים.
אני כל הזמן רואה שיעורים של רבנים והם אומרים שמי ששומר על העיניים שמח מאשתו, אבל מי שהוא רק בן 18 ואין לו אישה?? ממה הוא שמח? לאן אפשר לנתב את היצר הזה שבוער בך כל הזמן? כל מקום שאני שם לו גדר הוא מוצא פרצה קטנה ומפיל אותי לבור..
אני מצליח בחסדי השם תקופה ארוכה לא לפגום למרות שכל הסביבה שלי לא כזאת וזה ממש לא מקובל, אבל בעיניים יש לי נפילות וזה מצפון מייסר.
אני לא מיואש כי אני יודע כמה חשוב לה' המאבק שלי אבל אני רוצה להתנתק מזה לגמרי, איך זה אפשרי?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
לא!!!
אי אפשר שלא להתמודד. כל עוד אנו חיים, גם היצר הרע חי בתוכנו. היצר הרע הוא חלק בלתי נפרד מאתנו. יש כוחות רבים שהם טובים ביסודם, הם הופכים לרעים רק כאשר לא משתמשים בהם נכון (כמו יצר האכילה ויצר המין).
אחד המרכיבים של מסלול החיים בעולם הזה הוא האתגר של היצר.
היצר מלווה אותנו בכל מקום, מתעורר בזמנים רבים (גם בזמנים בלתי צפויים - בתפילה של יום כיפור או בהלוויה של חבר). צריך להכיר בכך, לקבל זאת כמציאות, מתוך כך להתמודד בכל פעם מחדש. לנסות לגרש את היצר כמה שיותר רחוק בידיעה שלעולם לא נוכל לגרש אותו לחלוטין.
כך צריך להתייחס גם לנפילות. לנסות בכל הכוח שלא ליפול. לשמוח מאוד כאשר מצליחים ולא נופלים, אבל לא להישבר ולא להתייאש בגלל הנפילות. לזכור: שבע יפול צדיק וקם. גם אנחנו נופלים וקמים וממשיכים ללכת בעוז ובגבורה.