שאלה
שלום וברכה אל כבוד הרב
אתחיל מכך שאני ממשפחה חרדית, הייתי בתלמוד תורה ובישיבה קטנה. בשלב מסוים כשהייתי נער התחלתי לסבול ממחלות נפש קשות ואושפזתי במוסדות לבריאות נפש. מאז האדיקות הדתית שלי התערערה (אני מקיים מצוות מאהבה ולא מיראה, וכבר אין לי רב כבעבר, לא תמיד מצליח להניח תפילין, להתפלל ולשמור שבת אבל כן יש לי אמונה מאוד חזקה בי"ג עיקרים ואני בעל יצר למידה מאוד גדול לתלמוד, למדרשים ולפלפול עדיין. ואפילו בשבתות בהן הייתי מחלל בבית בחדרי חדרים, הייתי יורד להשתתף בקידוש ולעשות שטייגן בגמרא כפי שהייתי עושה בישיבה ויש לי ידע רב בתורה אותו אני מרחיב מאז שהייתי ינוקתא).
שאלתי אליך היא כך: בשלב מסוים בשל מצבי הנפשי לא הייתי מודע באופן מלא למעשיי, אך כן היתה לי שליטה אך לא מלאה עליהם, וחיללתי 2 שבתות בפרהסייה כשהייתי עם סממנים יהודים עלי והוצאתי רעה על ישראל כאשר היו יותר מ2 עדים שהתרו בי. וכי יש לי תקנה? האם אני בדין של גוי? לא עשיתי הדבר ממזיד, ואם וכן אז עשיתי זאת מרוח שטות ומהמחלה שלי שאני עדיין סובל ממנה. אני בעל ידע רב בתורה ובתלמוד ועדיין אפילו שאין לי השכלה חרדית מלאה כן הצלחתי לצבור ידע רב, ואני עדיין בעל בולומוס לדברי תורה ובעיקר לתלמוד. ברם, לאחרונה הגעתי לחגיגה דף ט"ו ולסיפור של ד' שנכנסו לפרדס. שם (ובגם בירושלמי) אלישע בן אבויה מספר ששמע מאחורי הפרגוד "שובו בנים שובבים חוץ מאחר". ואם תלמיד חכם זה שסרח ושמיים "כביכול" לא קיבלו אותו קל וחומר שאותי לא יקבלו, על כמה וכמה שדיני כגוי כאשר לא רק שחיללתי שבת בפרהסייה, אלא ביישתי את כל החרדים והיראים לדבר ה' עם הלבוש שלי שלא עוול בכפי. ועוד, שם בגמרא "אחר" מתאר שדברי תורה לוקחים שנים להשיגן כזהב, אך נוחים לאבדן כזכוכוית שאין להם תקנה, וכי אני שברתי את כל כלי הזכוכית ואין לי תקנה כלל? אני יודע שמה שכתבתי לעיל אין זה אלא הפשט ושכן תשובתו של "אחר" היתה מתקבלת, אך אני מנסה לחזור למקום שבו הייית בעבר מבחינה דתית ואני לא מצליח.
הייתי רוצה לקבל תשובה מימך בקשר מה אוכל לעשות כדי לכפר על חילול השבת שעשיתי בפרהסיה. אני לא במצב בו אני אוכל לקיים מצוות כבעבר (נסיתי לפני כחודשיים לחזור לקהילה שלי, הצלחתי לשמור שבת למשך חודש ולהתפלל וללמוד בקבע, להיות עם כובע וחליפה כבעבר ולהרגיש שייך אבל בסוף המצב הנפשי שלי לא אפשר לי להמשיך עם המגמה הזו, אע"פ שרציתי להמשיך איתה ולעשות לי רב עם אחד מהרבנים בקהילה), אבל אני כן עושה השתדלות מאוד גדולה, גם מה שבשל כך שהמשכתי ללמוד תורה וגמרא גם כשיצאתי מהישיבה יש לי שם בקהילה שלי כתלמיד חכם, אע"פ שבפנים בפנים אני יודע כי אני רשע, שחוטא בשל מצבו הנפשי. לסיכום, רציתי לשאול אותך:
1. מה דיני?
2. מה אוכל לעשות לכפר על זה? אני לא יכול לעשות יותר מידי, אבל אעשה השתדלות.
תודה רבה רבי, ואני חייב להגיד, אע"פ שהגעתי מהשקפה ששונה משלך ואני לא אסכים איתך על דברים רבים, דבריך נראו לי נאים ונכונים בפרט בכל הנוגע להתעסקות בצניעות.
תודה רבה על הכל
תשובה
שלום וברכה
לפני כל דבר אחר – אין אדם שאין לו תקנה, ואין פתח תשובה נעול.
ועתה –
אני מבקש להיות שותף אתך בטלטלות שעברת. אני קרוב מאוד לעולם מתמודדי הנפש, ואני מבין היטב (עד כמה שאדם מבחוץ יכול להבין) את מה שעובר עליך. גם דברים שכתבת בסוגריים – אובדן האהבה, נתק מרב – וכדו', הם חלק בלתי נפרד מהמסע שלך.
מעמדו של אדם שבשל מצוקתו הנפשית חילל שבת לא נידון באופן מפורש, אולם כלמדן אתה מכיר היטב את הדיונים בדבר נושא אחר לגמרי – "אסורה לבעל ולבועל" – והיתרים שניתנו לחזור לבעלה על רקע המציאות הזו (שו"ת בנין ציון קנד וכדו'). זה בוודאי לא הופך אותך לגוי, וזה בוודאי לא הופך אותך למי ששערי תשובה ותיקון שפתוחים בפניך כפי שהם פתוחים בפניי. נעילת הדלתות מפני "אחר" אינה דומה למציאות שלך, ותוכל לוודא זאת בכך שלא מצאנו שהיא נכנסה להלכות תשובה או להדרכת תשובה של אף אחד מהראשונים.
האם יכול שאבדת תורה ככלי זכוכית שנוח לשברן ? סביר להניח שכן. יש מחיר לנפילה. אולם האם הדבר אומר שאינך יכול לרוכשם מחדש ? חס ושלום. למעלה מכך, האם אפשר שעכשיו תוכל למצוא בתורה דברים שלא יכולת למצוא קודם ? בוודאי. ראה מה קורה בעולם החרדי עם חילוניים שנעשו חרדים, והביאו לעולם החרדי בשורה. בוודאי שאסור לעשות כן לכתחילה, כשם שאסור לחטוא כדי להיות בעל תשובה שעומד במקום שצדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, אולם אנו מתגלגלים בחיים שלנו למקומות שונים, ומשם יכולה להיות צמיחתנו.
את הצעד הראשון כבר עשית – אתה רוצה. את הנכונות להימנע מחילול שבת, עזיבת החטא וקבלה לעתיד – נראה שאתה עושה. מדרכי התשובה היא גם לחפש דרך לעשות תיקון לחיזוק השבת – בין בעולמך הפנימי, ובין במה שאתה יכול לעשות בסובבים אותך. ראה את מה שאנו קוראים בפרשת השבוע – תשובתו של יהודה: בין על מכירת יוסף, כאשר בתחילת פרשת ויגש הוא מקבל על עצמו לשבת כעבד במקום בנימין כדי לתקן, ואפילו מול תמר כשהוא מקבל על עצמו מכוח "צדקה ממני" את האחריות עליה, ומכוח זה צומח אורו של משיח. לאור הגמרא בפרק החובל אנו למדים ממנו את דרכה של תשובה, והיא פתוחה גם בפניי וגם בפניך.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו?
כל טוב