שאלה
שלום כבוד הרב
שמעתי קטע משיעור של הרב .... שליט"א שבו הוא מדבר על סוגיית הגמרא לגבי השאלה מה עדיף: להוכיח מישהו שפגע בי ולשמה או לשתוק לא לשמה, ומביא את נפש החיים שאומר שמהגמרא הנ"ל לימוד תורה שלא לשמה עדיף מחסד לשמה, ודבריו תמוהים, מכמה סיבות:
1. אברהם אבינו עזב פני שכינה לטובת הכנסת אורחים (גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה)
2. הסבא מנובהרדוק כותב בספרו מדרגת האדם: "כי בעת שאינו בעלים על מידותיו ואינו מושל על עצמו אז כל התורה שלומד הוא רק בגדר נושא ספרים הוא נושא עניין חוץ ממנו ואין התורה יכולה להיכנס תוך לבו מפני שהמדות אינן מניחות ובועטות בהתורה ויראת שמים אין בו למשול על עצמו ולכבוש רצונו ולעבור על המידות, נמצא שיחסר לו אף הפנימיות שלו, ולא תוכל להועיל לו ידיעת התורה, שהיא ידיעה חוץ ממנו" (פתח דבר) לפי דברים אלו לא עדיף שכבר יעשה את החסד שכן לשמה?
3. (לכאורה) החיוב היחיד שיש בחמישה חומשי תורה לגבי לימוד תורה הוא: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (אני לא מדבר על לדוגמה "ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", כי זה נאמר על מצוות אהבת ה", ופסוקים דומים כי הם מדברים על דברים ספציפיים) לכאורה מפה אנו למדים שהתכלית של לימוד התורה הוא לשם העשייה והשמירה על אותם מסקנות שהלימוד תורה מביא לי, ועשיית חסדים זאת מטרת התורה שאדם ישפיע לזולת רק בשביל להשפיע או כמו שאמר הלל הזקן זצ"ל לאותו אחד שרצה להתגייר "על רגל אחת", אז איך לימוד שלא לשמה עדיף על עשיית חסד לשמה? ("והגית בו יומם לילה" ציווי זה על פי הפשט נאמר ליהושוע, לא לכל בני ישראל, לפי מה שהבנתי)
שאלות נוספות שעלו לי כבוד הרב הן:
1. יש בידי האפשרות ללמוד הלכות שבת/תפילה/בין אדם לחבירו/הלכות שרלוונטיות אלי לחיי היום יום, ויש בידי האפשרות ללמוד גמרא, איך רוב אם לא כל הישיבות רוב סדר היום שלהן הוא גמרא? לא עדיף ויותר נשמע הגיוני שהלומד יסיים קודם כל בפשט את ההלכות הנוגעות אליו לחיי היום יום שלא יכשל בהם ורק אחרי שיסיים יתפנה לכך? הרי "ושמרתם לעשותם"!
2. "ותלמוד תורה כנגד כולם" אם הקב"ה חפץ כל כך בלימוד התורה שלנו, למה המידה השישית שלו היא: "כי חפץ חסד הוא"? שהיא תהיה "כי חפץ לימוד תורה הוא"!, ולטענה שחסד ולימוד תורה זה היינו הך אני יקשה הרי נאמר בפרקי אבות: " על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים", כך שלכאורה הם לא היינו הך
אני מבקש מחילה וסליחה מכבוד הרב על אריכות השאלה, ומודה לרב על התשובה, ובכלל על ההקרבה של הרב למען עם ישראל
תשובה
שלום וברכה
"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" מלמד אותנו כי ריבונו של עולם הוא האחד הכולל את כל הנתיבים כולם. בין נתיב התורה; בין נתיב החסד; בין נתיב קיומו של עולם; בין נתיב דרך הארץ שקדמה לתורה; ועוד כל מה שקיים במציאות הזו. בשל כך, אנו נפגשים בחיינו עם אין-ספור תנועות רוחניות ומעשיות שאנו קרואים לחיות לאורן, אלא שאנו עצמנו מוגבלים ואין שום אפשרות תיאורטית לעשות הכל, ואפילו לא קמצוץ ממנו.
הדברים שהבאת בשם "נפש החיים" הם אחת התנועות. ישנה חשיבות מרובה לתלמוד תורה, ונפש החיים הקדיש את ספרו לחשיבות זו. נראה שהרבה בדבריו מכוון להציב אלטרנטיבה לחסידות, שבפרשנות בית המדרש של הגר"א הרחיקה את מעמד תלמוד תורה. ברם, אין לראות ב"נפש החיים" השתלטות על כל המרחב הרוחני. זו אחת התנועות. הבוחר בה יבורך. מי שבחר בדרך אחרת – יבורך אף הוא.
ואכן, גם מבחינה הלכתית, כלל ידוע בנושאי תלמוד תורה הוא שאם זו מצווה שיכולה להיעשות בידי אחרים – לא מפסיקים, אך אם אינה יכולה – מפסיקים. זו הסיבה שאנו מתגייסים לצבא; להבדיל, זו הסיבה שאברהם אבינו נטש את ההתגלות שזכה בה והכניס אורחים;
לא זו בלבד, אלא שחייבים להתחשב גם בדברי הסבא מנובהרדוק, על הסכנה בתלמוד תורה המנותק מעולם של חסד ומוסר. רק אתמול כתבתי לאדם ששאל שאלות דומות לשלך: " לימוד התורה בלי המוסר הטבעי עלול לגרום נזק עצום. כבר חז"ל דיברו על "למשמאילים בה סמא דמותא". אדם יכול להגיע לעיוותים המוסריים הגדולים ביותר דווקא מתוך התורה, אם הוא לא מקדים לדברים מוסר טבעי של הגינות ויושרה. לדוגמה: דברי חז"ל על כך שלא חרבה ירושלים אלא בשל העובדה שדנו בה דין תורה בלבד, ולא הלכו לפנים משורת הדין, לאור עקרונות מוסריים וחמלתיים".
דברים שכתבת על חיוב תלמוד תורה אכן עוסקים במצוות היסוד של תלמוד תורה, אבל אינם מקיפים את כל משמעות תלמוד תורה בימינו. למה דבריך דומים ? למי שטוען שיש מצווה רק לשאת אישה ולקיים את מצוות עונה, אולם כל נושא הזוגיות, האינטימיות, השותפות העמוקה וכדו' אינו מצווה, ועל כן הוא לא במעמד חשוב. אולם לא כך כתוב בתורתינו, ומצינו שמחה הקב"ה שמו על המים כדי להשכין שלום בין איש ובין אשתו. הדברים נכונים גם לגבי תלמוד תורה: מעמדו של תלמוד תורה אינו יונק רק מהמצווה. הוא יונק מהמרחב הגדול שתלמוד תורה יוצר, ועל כן כתובים אין ספור מאמרי חז"ל ודברי מוסר והתעוררות לאורך הדורות כולם,
לגבי השאלות הנוספות:
א. לעולם ילמד אדם תורה שלבו חפץ. אם עולמך חפץ בהלכות – למד הלכות. אולם אם לבך נוטה הן לגמרא והן להלכות – לך בעקבות הדרכת חז"ל וחלק את זמנך בין התחומים השונים. ידיעת ההלכות חשובה היא, אך במקביל ישנה חשיבות עליונה למחשבה בתורה, לדבקות בקב"ה דרך הפלפול התלמודי, להכנסת הראש (ולא רק המעשים) לתוך החיים האמוניים וכדו'.
ב. כאמור בפתיחה, הקב"ה "חפץ" שנמלא את עולמו באין ספור תנועות לכיוונים שונים. חסד – בוודאי; תלמוד תורה – בוודאי; בניית העולם – בוודאי; וכדו'. כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם ומעשיהם שווים בעולם, וב"ה יש העוסקים בתורה, יש בעבודה, יש בגמילות חסדים, יש באמת, יש בדין, יש בשלום וכדו'. זו המשמעות העמוקה של אמונתנו בריבונו של עולם, אחד ואין יחיד כייחודו.
כל טוב