קשה לי עם המשפחה! למה תמיד אני אשמה?

היי, שלום לך :)

קודם כל, באופן כללי לגדול במשפחה זה אתגר שגדל ככל שמתבגרים. מאוד טבעי ובריא לרצות את המרחב העצמאי שלך, לראות דברים אחרים, לחוות מעב. להיות בסביבה שנעים להיות בה. יש כל מיני קשיים במשפחה שגורמים לנו לתסכול, כעס, חוסר אונים. כמו למשל יחס מועדף לילד מסוים, ניצול של ילד אחר, אווירה לא נעימה כללית בבית. זה מוביל לתחושות לא כיפיות בלשון המעטה. מה שמעודד אותי כשאני חושבת על הדברים האלה שזה בעצם משהו שקורה בכל משפחה. כל משפחה ו"השריטה" שלה, הדברים שהיא מתמודדת איתם. ובעצם בפועל, כולנו על אותה סירה שמכילה פשוט כל מיני חדרים עם חפצים שונים בכל חדר עם אנשים שונים.

איך נגיד את זה? משפחה קשה לשנות. טכנית, המצב קיים, קורים דברים. חלקם נעימים חלקם פחות. זאת אומרת שהמשפחה שלי, עם כל הקושי שלי ושלהם, הם פשוט ככה. לפעמים יהיה לנו קשה לשנות אותם, וזה אולי לא בהכרח התפקיד שלנו. ממש כמו שכתבת, את המצב יהיה קשה לשנות. המרכיב שאפשר לשנות במצב הזה הוא אני, לדחוף אותי לצמיחה והתפתחות אישית בתוך החוסר צדק וההתמודדויות. קל יותר לקדם את עצמי ואת מה שאני עושה. למשל להצליח להכניס את עצמי למצב רוח נכון כדי לא ליפול לוויכוחים איתם שגם ככה קורים. להצליח להימנע מחיכוכים עם המשפחה בכל מיני דרכים. לחשוב עם עצמי עד כמה אני מצליחה להיות עם אחרים שעושים לי טוב. לשנות ולגוון את הסביבה שלי כמה שאפשר.

ולשאלה המתבקשת- מה נוכל לעשות?

חשבתי על כמה כיוונים שתוכלי לשקול ללכת עליהם :)

1. לסלול את הדרך שלי

אם נתייחס רגע לדברים במבט של קבוצה שיש בה פרט וכלל- בכל קבוצה שאנחנו נמצאים בה יש לנו, הפרט, תפקיד. בין אם זה קבוצת לימוד בקורס, קבוצה של חברים, שכנים, חיילים, או באופן ספציפי- משפחה. לכולנו יש מחויבויות כאלה ואחרות. עזרה בבית בבישולים, ניקיונות, קניות, שמירה על הסדר ועוד כל מיני זה לגמרי חלק מהחבילה. העניין הוא שלמחויבויות, כמו המון דברים, יש גבול, וזה חשוב בעייני. עם כמה שהקבוצה היא מחייבת, יש אותנו בתוך הקבוצה. והאני הזה הוא חשוב. גם בשבילי, וגם בשביל הקבוצה.

שווה לנסות להסתכל לעתיד שלי ('להביט אל האופק' נשמע קצת דרמטי על גבול הספרותי, אפשר להשתמש בזה בכיף). למשל, לחשוב על עבודה, לימודים שמעניינים אותי, לאו דווקא אקדמיים, זה גם יכול להיות מתוך ספרים/סרטונים/מאמרים/עיתונים/פודקאסטים למיניהם. לחשוב למשל גם על משפחה משלי, תחביבים, יציאה לטיולים. להוסיף לעצמנו גיוון. להזכיר שמשפחה יכולה להיות מרכיב מרכזי בחיים שלנו, אבל זה לא הכול.

2. אני חשובה/ קשובה לי

כמו שהזכרנו לפני, יש דברים שהם לא בשליטה שלי. העניין הוא שהדרך שאני מקבלת את המצב לגמרי בשליטתי. שווה לנסות לזהות מצבים ששם חשוב שאעמוד על שלי, וללמוד מתי לשחרר, מתי זה בסדר מבחינתי לעזור, ומתי לתת להם להסתדר. להיות קשובה לעצמי ולצרכים שלי. צרכים נפשיים לא פחות חשובים מצרכים פיזיים. תובנה, מודעות, והתבוננות פנימית – אלה יכולים לאפשר לנו להבין מה אנחנו עוברים. אחר כך, נוכל להחליט איך לנהוג: להתעמת?, לסלוח?, לקבל?, למרוד?

חוץ מזה, לא תמיד מה שאומרים לנו הוא נכון. יכולים להגיד לי שאני בנאדם גרוע ולא יצא ממני כלום. אני יכולה להסכים עם מה שנאמר, אבל באותה מידה אני יכולה לשאול את עצמי אם זה נכון. לשים סימן שאלה בסוף המשפט ולבדוק את זה, ומה אני יכולה לעשות עם זה.

יש ספר מוצלח ומומלץ ממש שנקרא "בוחרים להרגיש טוב". מזמינה אותך לקרוא עליו קצת בגוגל לראות אם את מתחברת, הוא ספר מאוד מעשי ומועיל.

3.דואגת לעצמי

שיתוף ויצירת סביבה תומכת- שווה ליצור לנו כמו רשת תמיכה שמורכבת מאנשים קרובים. אם זה אנשים מסוימים במשפחה, חברים/ות, דמות שאני סומכת עליה. כדאי לדבר על זה, לשתף, להתייעץ. זה מקל מאוד לדעת שמישהו עובר יחד איתך דברים. חשוב לזכור שיש בעולם אנשים שאפשר לסמוך עליהם, צריך לרצות למצוא אותם, וקצת להעז ולנסות. זה יכול להיות משתלם :)

באותה נשימה, מזכירה שאנחנו ממשיכים להיות כאן.

אני מזמינה אותך בחום לחזור אלינו דרך תשובה חדשה באתר בקישור הזה: https://www.makshivim.org.il/ask-away.

חוץ מזה, אנחנו זמינים גם בשיחת טלפון: כוכבית 8298, וגם בווצאפ במספר: 052-468-3927.

אל תהססי לשלוח הודעה, לעדכן איך הולך, להתקשר, או לשמור אותנו באנשי קשר,

נשמח לדבר איתך.

מאחלת לך המון בהצלחה

הילה

מוקד חברים מקשיבים