לחיות רק בשביל שיחשבו עליי ויזכרו אותי

הי שואלת יקרה.

את בריאה.

אפילו מאוד בריאה.

מה שאת צריכה זה פשוט לעשות הפרדה רגע בין הגוף הנפש, והנשמה.

אני אסביר.

את יודעת מה? אני אתן קודם לרמב"ם להסביר, כי הוא עושה את זה מעולה, ובשפה די פשוטה:

"נניח, שנער צעיר הוכנס אצל מחנך ללמדו התורה, וזה טובה גדולה לו בגלל מה שיגיע אליו מן השלמות. אלא שהוא מחמת גילו הצעיר וחוסר דעתו לא יבין ערך אותו הטוב, ולא מה שיביא לו מן השלמות. והנה ההכרח מביא את המלמד - שהוא מושלם ממנו - לזרזו על הלימוד בדבר החביב עליו מחמת גילו הצעיר, ויאמר לו למד ואתן לך אגוזים או תאנים, או אתן לך חתיכת סוכר, ואז ילמד וישתדל. לא לעצם הלימוד, לפי שאינו יודע לזה ערך, אלא כדי להשיג אותו האוכל. ואכילת אותו המאכל אצלו יותר חשוב מן הלימוד ויותר טוב בלי ספק. ולפיכך חושב הוא את הלימוד עמל ויגיעה שהוא עמל בו כדי שישיג באותו העמל אותה המטרה החביבה עליו והיא אגוז אחד או חתיכת סוכר.

וכאשר גדל ונתחזק שכלו ונעשה קל בעיניו אותו הדבר שהיה מחשיבו מקודם, וחזר להעריך דברים אחרים, משדלים אותו באותו הדבר היותר חשוב בעיניו, ויאמר לו מלמדו למד ואקנה לך נעלים נאים או בגד שתארו כך. וגם אז ישתדל לא לעצם הלימוד אלא לאותו הלבוש כי אותו הבגד אצלו יותר חשוב מן הלימוד והוא תכלית הלימוד.

וכאשר תהיה דעתו יותר שלמה וייקל בעיניו דבר זה, משדלים אותו במה שהוא יותר מזה, ויאמר לו מלמדו למד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר או שני דינרין, וגם אז ילמד וישתדל כדי לקבל אותן המעות, וקבלת המעות אצלו יותר נכבד מן הלימוד, לפי שתכלית הלימוד אצלו אז הוא קבלת המעות שהובטחו לו.

וכאשר יהיה בעל הכרה יותר וייקל בעיניו גם דבר זה וידע שהוא דבר פחות ערך, משדלים אותו במה שהוא יותר חשוב מזה ואומרים לו למד כדי שתהיה רב ודיין יכבדוך בני אדם ויעמדו מפניך ויקיימו דבריך ויגדל שמך בחייך ואחר מותך כמו פלוני ופלוני, ואז ילמד וישתדל כדי להשיג אותה המעלה, ותהיה התכלית אצלו שיכבדוהו בני אדם וינשאוהו וישבחוהו.

וכל זה מגונה, אלא שצריכים לכך מחמת קלות דעת האדם שעושה תכלית הלימוד דבר אחר חוץ מן הלימוד, ויאמר מדוע לומד אני את הלימוד הזה אלא כדי להשיג בו הזיה באמת. וזהו אצל חכמים "שלא לשמה", כלומר שהוא מקיים את המצות ועושה אותם ולומד ומשתדל לא למען אותו הדבר עצמו אלא למען דבר אחר… אבל מוטב להם בכך כדי שתקנה להם תכונה והכשרה לקיום התורה, ויעברו אל האמת ויהיו עובדים מאהבה והוא אמרם עליהם השלום לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. (פירוש הרמב"ם למשנה, סנהדרין פרק י').

בואי נסביר.

אנחנו יצור מורכב. יש בנו כל מיני כוחות סותרים שכולם רוצים לבוא לידי ביטוי. וכל אחד מחפש משהו אחר בחיים.

הגוף רוצה הנאות פיזיות חושיות. אוכל, מנוחה, וכאלה...

הנפש רוצה הנאות רוחניות - כבוד, מעמד, יופי וכאלה…

והנשמה רוצה קדושה - לעשות טוב בעולם, להתקרב לה', להיות טובה יותר וכאלה…

מי צודק? כולם צודקים, אבל במינון הנכון ובהקשר הנכון ובגבולות הנכונים.

הקטע שזה לא חייב להיות מאבק. אפשרי שהרצונות הגופניים של הגוף יעודדו אותנו לעשות טוב. אפשר אפילו שהרצון בכבוד ובהכרה של החברה יהיו מנוע שלנו לחפש את הטוב. רק מה שחשוב זה לשים לב גם אל הנשמה. אל החלק בנו שרוצה לעשות את זה הכי נקי והכי אמיתי. לעודד את החלק הזה. לתת לו במה ומקום. להפנות אליו את הזרקורים ולאפשר לו לגדול יותר ויותר.

וזה לא בא בבת אחת. כשאנחנו נולדים מעניין אותנו רק החושים. וזה בסדר. זה בריא ותקין. וככל שאנחנו גדלים מעניינת אותנו הנפש יותר. השאיפה לכבוד ולמעמד חברתי. גם זה תקין. זה אפילו התקדמות מהילדות. יותר מופשט. יותר רוחני. אפילו שזה עדיין מרוכז בעצמנו. ואז. איפשהו באיזור גיל 15-19 מתחיל להתנוצץ באדם הרצון לעשות את הטוב פשוט בגלל שהוא טוב. לעשות דברים כי זה הדבר הנכון לעשות. זו קומה נוספת שנבנית על גבי הקומות הראשונות והיא לא באה להרוס אותן. וזה בדיוק מה שקורה לך. וזה נפלא ומרגש להבין את זה. היית במקום נפלא - הרצון בכבוד דחף אותך להיות טובה יותר. ועכשיו את מתחילה לגשש את הדרך למדרגה גבוהה יותר - שהרצון בטוב ידחוף אותך להיות טובה יותר.

אז איך עושים את זה?

קודם כל - לא מפסיקים לעשות את כל הטוב. דברים טובים ממשיכים לעשות גם אם הכוונה לא טהורה. זה בסדר. עושים את הטוב, ולאט לאט עובדים על הכוונה.

כשעובדים על הכוונה, לא כועסים על עצמנו על המוטיבציות הנמוכות שלנו. לא "יורדים על עצמנו" על זה שאכפת לנו איך החברה תחשוב עלינו. פשוט מחפשים לאט לאט את המקומות שבהם כן יש לנו מוטיבציה טהורה ומחזקים אותם. (ואם את מנסה לטעון שאין לך מקומות כאלה - תשאלי את עצמך למה פנית אלינו? למה מפריע לך שהכוונה שלך לא טהורה אם אין בך חלק שזה חשוב לו. הנשמה שבך מתעוררת… ורוצה להיות שותפה בעולם הפנימי שלך).

לי אישית עזר גם לבחור לעצמי איזורים מסויימים, שאותם אני משאיר רק לנשמה. כלומר - מידי פעם לבחור איזה מעשה טוב שאת עושה, בלי שאף אחד יודע, ולא מספר על זה לאף אחד. זה נותן המון כוח לחלק הזה בנו.

ואת תראי שאם זה ימשיך להיות חשוב לך, עם הזמן את תראי איך החלק הזה ילך ויגדל בך עד שתגיעי למדרגה של "העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה--לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה: אלא עושה האמת, מפני שהוא אמת; וסוף הטובה לבוא בכלל."

בהצלחה! אני שמח שיש לנו בעם נוער עם רצונות מדהימים כמו שלך.

זה נושא גדול ויש עוד הרבה ללמוד עליו. ואת מוזמנת להמשיך לחקור, וגם לשתף אותנו. אפשר כאן באתר בשאלה חדשה:

makshivim.org.il/ask-away

וגם במוקד הווטסאפ - 052-468-3927 ובמוקד הטלפוני - כוכבית 8298.

בהצלחה!

נתנאל

מוקד חברים מקשיבים