מי אמר שההלכה היא רצון השם?

שלום

הנושא הוא כמובן רחב מאוד ומצריך לימוד (ממליץ לך מאוד להשקיע בזה), אבל אנסה לגעת בו על קצה המזלג.

כל יחסנו אל התורה שבכתב והתורה שבעל פה נובע מהאמונה בבורא עולם, האמונה בבחירתו בעם ישראל, האמונה בכך שלא הפקיר את העולם אלא נתן, על ידי עם ישראל, תוכן אלוקי שמדריך אותנו כיצד לחיות, האמונה שהתורה שבכתב לא יכולה להינתן מבלי תורה שבעל פה, האמונה בהשגחה האלוקית על עם ישראל, שכוללת גם את ההשגחה הפיזית לאורך אלפי שנים, כולל הגלות הארוכה והשיבה ממנה באופן שלא היה כמותו בעולם, וגם את ההשגחה הרוחנית על הופעת תורה שבעל פה דרך חז"ל וחכמי הדורות, וממילא שהדברים שמופיעים ומתגלים על ידי חכמי הדורות הם רצון ה' שכך יופיעו ושנחיה על פי הדרכתם והבנתם בתורה.

בתוך כל מה שכתבתי כלול גם פירוט וביאור המצוות מהתורה, גם גזירות חז"ל והכוונת חכמי הדורות לפרטי המצוות, וגם התפלגות המנהגים השונים לעדות השונות בגלויות השונות.

אפשר על פי זה להתייחס לכל אחד מהדברים שכתבת (אתייחס לחלק, כי זה הרבה):

ל"ט אבות מלאכה הכלולות באיסור עשיית מלאכה בשבת התבארו אצל חז"ל שגילו לנו מה בדיוק כלול באיסור הזה של עשיית מלאכה (למשל מצד שיש בהן יצירה חדשה).

נסיעה באופניים זה איסור שהתקבל ע"י הרבה מחכמי הדורות האחרונות מכמה טעמים, וכמו בהרבה איסורים אחרים מדרבנן, הכריעו אותם תלמידי חכמים שבדבר הזה יש חשש שיגיעו ממנו לעשיית איסורים.

לגבי מה שציינת שאין הבדל במה שעושים אם בסוף זו אותה תוצאה ולמה יש דברים שמותרים ויש שאסורים אם בסוף זו אותה תוצאה - המסקנה שלך נכונה רק אם הבעיה הייתה בתוצאה, אבל אם מבינים שבהרבה איסורי תורה הבעיה היא לא בתוצאה אלא בכך שהאדם פועל את אותה פעולה, ממילא ברור שיש הבדל בין עשייה שנאסרה מהתורה לבין עשייה שהתורה לא אסרה אותה אבל חז"ל אסרו מתוך הבנה שיש חשש שזה יביא לאיסור מהתורה לבין עשייה שבכלל לא נאסרה, למרות שהיא מביאה לאותה תוצאה.

לא הבנתי את ההערה בסוף לגבי בית המקדש.

מקווה שעניתי לך (לפחות על חלק מהדברים)

מוזמנת לכתוב שוב

כל טוב